• חפשו אותנו גם ב:
סיפור הווה על פני האֶרץ
דיגיטלי
38
 
הצצה בספר
הוספה למועדפים
לשמירה במועדפים יש לבצע כניסה לאתר

מתאים לקריאה ב:

אפליקציית הליקון
קורא דיגיטלי קינדל
קורא דיגיטלי קינדל

סיפור הווה על פני האֶרץ

בגיל 48 עדיין לא מצא מרסל בן־חָמו מה לעשות עם עצמו. מדירתו הארעית, שבה הוא מתרחק מאביו ובעיקר מאחותו – המגדלת לבדה את בנו בן השש, זמיר, באחד מיישובי השפֵלה הזניחים – יוצא מרסל למפגש חוזר עם המקומות "שלו" על פני הארץ, מקומות שבהם נקלע בעבר הרחוק או הקרוב יותר לאפיזודות אנושיות עזות וחָווה חוויות מפתיעות ודרמטיות, תמוהות ואבסורדיות לעתים.

ה"מסע" אל המקומות והמאורעות הנבחרים, הפותח בחוד הגיאוגרפי הצפוני של המדינה והולך ויורד דרומה, הוא רובו ככולו אל מקומות שולִיִים, שעינה של הספרות העברית נוטה להתעלם מהם. אתרים "קנוניים" יותר וסמליים, כמו הכינרת, תופס מרסל כזדוניים. קטעי הזמן־מקום נולדים מחדש כדי לגלות מה השתנה בהם ואם אפשר ללקט מהם משהו, אם ניתן להמיר אותם לְהווה, להתחלה חדשה. מרסל, שחי את חייו כאיש מיעוט, כהתגלמות האַחֵר וכישראלי "חלש למדי", הוא בו־בזמן קונפורמיסט ישר, צנוע ומצפוני, שהיה רוצה להיות האזרח הסביר של המדינה. הוא מאמין שאדם מקבל את אופי הזמן־מקום של הנקודה שבה החליט להשתקע, אבל הוא עדיין אינו מסוגל להחליט היכן לשים את עצמו.

ההתרחשויות מן העבר הציעו לו אופני חיים שלא בחר בהם, אפשרויות מרתיעות ולצידן אחרות מושכות, תפניות הגיוניות שלא העז להתמסר להן. בכל המצבים הוא נשאר על איזה סף בין אלטרנטיבות. קורים לו דברים מאתגרֵי ומערערֵי זהות, והוא משוטט בין שברי עצמיות ותחושות קיומיות – הזהות המינית שלו, חייו כבן הארץ, או כאיש בעל משרה וככותב, קבלת גופו ולבו הפגום, חידת וחרדת המוות המפעמות בו מגיל צעיר ונקשרות במות אמו כשהיה בן שנה. אפילו איך להיות אב טרם החליט: את בנו, שילדה בשבילו אשה פונדקאית, הוא ייקח אליו רק כשיֵדע לקבל את עצמו, אבל בינתיים הוא מתעלל עוד ועוד בגופו והורס אותו מתחנה לתחנה, כמו מוותר על איבריו אחד־אחד להשתחרר ממנו, עד לָאֵין־מקום הנטוש ומרובה השבילים, שאחרי כל המקומות שאליהם הספיק להגיע בספר. מרסל הוא אדם סופג. דברים פוגשים אותו, מונחתים עליו. הוא כמו מושלך אליהם ומסתכל בהם יותר מאשר יוזם. גם בלשון הבֶּרדוּגוֹאית – עברית מופלאה שבשולי העברית – מועברת האקטיביות מן הדמות אל כל מה שסובב אותה, כגון הערב שדוחף את עזיבתו של הגיבור, או ענף הצאלון שמחליט להיתקל בו. ה"פה ושם בארץ־ישראל" של ברדוגו הוא רומאן מפעים בייחודו ובאחֵרותו; מרתק ונדיר בהסתכלויותיו. פרוזה עברית מחשמלת מסוג שרק ברדוגו מסוגל לו.

סמי ברדוגו

סמי ברדוגו

נולד ב 23 בפברואר 1970. גדל במזכרת בתיה להוריו יוצאי מרוקו, אח לשלושה. בגיל 13 נתייתם מאביו. חי בתל אביב. זכה בפרס הסיפור הקצר של "הארץ". הקובץ "ילדה שחורה" זכה בפרס לספרי ביכורים ב-1999 מטעם משרד המדע, התרבות והספורט ושובץ בתכנית לימודי הספרות של משרד החינוך. כמ-כן זכה בפרס היצירה הספרותית על-שם לוי אשכול לשנת תשס"ו ובפרס ניומן לשנת 2007. ספרו "יתומים" נבחר כמועמד לפרס מפעל הפיס לספרות יפה ע"ש פנחס ספיר לשנת 2008 וספרו "זה הדברים" לפרס ספיר לשנת 2011. מקור ותמונה: הלקיסקון לספרות

ספרים נוספים שיכולים לעניין אותך

ביקורות

יוני ליבנה - 7 לילות, ידיעות אחרונות 22-11-2014

ראיון עם סמי ברדוגו, סיפור הווה על פני הארץ

אתה מתאר את עצמך כמין נזיר, אבל הספר מציג בצורה מאוד מוחשית ומשכנעת רגעים של התערטלות מוחלטת של הגיבור מול גברים ונשים שהוא פוגש. "גם זאת צורה דפוקה מאוד של קשר, לא? בלי התקרבות הדרגתית. משהו מיידי ולא טבעי. כמו ילד או תינוק שישר תופס מישהו, בלי ללמוד את הזולת. הגיבור שלי, כמוני, לא יודע להחזיק בני אדם לאורך זמן. הדמויות חולפות על פניו, צורבות משהו ואז ננטשות. זה כבר מוטבע בי, חוסר היכולת להכיל מישהו אחר. לצד ההנאה, כל מי שאני פוגש, תמיד מאיים עלי. התחושה היא שאף אחד אף פעם לא יצליח להבין אותי עד הסוף. לקרוא אותי. אני כנראה מחפש משהו שאי אפשר למצוא: טוטאליות. והרי יש בזה טמטום ילדותי. הטוטאלית הזאת, היא איננה. גם בני זוג לא מכירים אחד את השני עד הסוף.

קישור למקור

עמיחי שלו 31-12-2014

מברדוגו ועד פלין: הספרים של 2014, ynet

הוא (ברדוגו) עושה זאת כבר מספרו הראשון, אבל הוא הולך ומשכלל זאת מפעם לפעם, ובכך הוא מערער את רוב התיאוריות הבלשניות של המאה ה-20. להיכנס למציאות שפתית של ברדוגו, זה כמו לטוס באנטרפייז שעשויה מילים אל מקומות שהדמיון האנושי עוד לא מיפה, וזה רק גורם לתהות אילו עוד מרחבי עונג פואטיים הוא מתכנן לנו בספר הבא.

קישור למקור

פרטים אודות הספר