• חפשו אותנו גם ב:
דיגיטלי
33
44.00
 
הצצה בספר
הוספה למועדפים
לשמירה במועדפים יש לבצע כניסה לאתר

מתאים לקריאה ב:

אפליקציית הליקון
קורא דיגיטלי קינדל
קורא דיגיטלי קינדל

ליל הנשים השרות

זו פעם רביעית שאנו זוכים לראות בעברית עד כמה לידיה ז'ורז' – הסופרת הגדולה של פורטוגל – פשוט יודעת לכתוב. כוחה הלשוני, המנעד הרגשי שלה, החשמל של ההתרחשות, אוחזים כאן בקוראים בעוצמתם הטהורה.
במרכז הספר עומד סיפור התהוותה ב-1988 של להקת נשים אמביציוזית, השרה ורוקדת פּוֹפ-סְווינג, להקה שה"מָאֶסטרה" המנהיגה שלה היא ז'יזֶלָה. בכספים הלא-מוגבלים של אביה החורג – שמקורם באפריקה – היא יכולה להשיג כל מה שעולה בדעתה. את הסיפור מספרת סוֹלַאנז', התמלילנית בפועל של כל שירי התקליט של הלהקה, שאיתה בחבורת הנשים גם הסוֹפּרָניות האופראיות המוּסָבות, האחיות נאני ומארייה-לואיזה, והאפריקנית השחורה מאדאלֶנה, אשר קולה המָהַאלְיה-גֶ'קסוֹני העמוק והאדיר שולט בתקליט, אך בהופעות החיות שנועדו לקדמוֹ היא כבר נעדרת, ואומרים עליה ש"ארצה קראה לה בחזרה".
דומה שמעולם לא תוארה בחיות מרתקת כזאת היווצרות של להקת נשים – חוויה ממחוזות המוחלט, שהזמרות פועלות בה באובססיה, בהתבטלות גמורה בפני ז'יזֶלָה, המנהיגה הכריזמטית המוליכה אותן לכבוש את העולם, ובפני הכוריאוגרף המהולל, רקדן הבלט הבינלאומי לוּסֶנָה. הן מקריבות הכל, עוצרות את החיים, אפילו נשבעות להתנזר מגברים – שבועה שסולאנז' תפר בסתר לטובת חוויה אחרת ממחוזות המוחלט: האהבה התמה שלה ושל הכוריאוגרף לוּסֶנָה.
שתי פרספקטיבות מאירות את האירועים באור אחר, מלפנים ומאחור. הספר נפתח ב"לילה המושלם" המתחולל ב-2008, כעבור 21 שנה. ז'יזֶלָה משתתפת בהופעת נוסטלגיה טלוויזיונית (תחרות עם זמרות אחרות, שהיא זוכה בה, לפי "מד מחיאות הכפיים של הקהל"). בתוכנית צץ במפתיע, בתפקיד "הדמות המסתורית" שההפקה הזמינה, הכוריאוגרף לוּסֶנָה, ומצבו – שמתברר לקראת סוף הספר – מבהיר שמה שחשבנו על אהבתם של לוּסֶנָה וסולאנז', ואף מה שחשבה היא-עצמה, זקוק לתיקון רציני. ובכלל, הפער בין מראית-העין והתדמית השקרית לבין המציאות הולך ומתגלה כמרכזי ברומאן. הפרספקטיבה האחרת המבליחה שוב ושוב היא זו של אשמה עתיקה. ב-1975 קרסה האחיזה הקולוניאלית של פורטוגל באפריקה וכרבע מיליון פורטוגלים נמלטו. הנשים השרות, שהיו אז ילדות, באו כולן מחלקים שונים של אפריקה, וכספים שמקורם במוזמביק ובאנגולה מאפשרים את אורח חייהן ואת ההרפתקה המוזיקלית שלהן. את סולאנז' רודפת תמונה: הצעיר האפריקני שאביה טיפח רצה להימלט יחד איתם ונאחז בדופנות המשאית הנוסעת, אך אביה הניף סכין והיה מוכן לכרות את ידיו. זו המטפורה העוטפת את כל הספר. האקלים של כובשים ונכבשים הוא קללה השולחת את גרורותיה הרחק בזמן. ארבע הזמרות הלבנות שבלהקה כמו דרכו על גווייה, הבינו שלחיות פירושו לבגוד.

לידיה ז'ורז'

לידיה ז'ורז'

לידיה ז'ורז' נולדה ב-1946 בכפר בּוּלִיקֵימֶה (Boliqueime) המצוי באלגארבה, פורטוגל למשפחה שהיגרה מאיטליה. עם סיום לימודיה התיכוניים החלה ללמוד בלשנות באוניברסיטת ליסבון. לאחר סיום לימודיה החלה לעבוד כמורה בבית ספר תיכון. בעקבות נישואיה לאיש צבא פורטוגזי, אשר שירת במושבות הפורטוגזיות באפריקה, התגוררה שנתיים באנגולה (1968–1970) וארבע שנים במוזמביק (1970–1974) בתקופה זו חוותה את מלחמת המושבות הפורטוגזית. בשנת 1977 התגרשה ומאז היא מתגוררת בליסבון. בשנת 1980 התפרסם הרומן הראשון שלה, יום הפלאות (O Dia dos Prodígios), שהיווה תרומה חשובה לגל החדש של הספרות הפורטוגזית המודרנית. הספר תורגם לאנגלית ולשפות נוספות. שני ספריה הבאים שיצאו לאור ב-1982 וב-1984 זכו להצלחה בפורטוגל ועבור שניהם זכתה פעמיים בפרס ליסבון. ב-1988 יצא לאור ספרה A Costa dos Murmúrios ("חוף המלמולים"). הספר תורגם לאנגלית ולשפות נוספות, ומבוסס על זיכרונותיה מהתקופה בה התגוררה באפריקה וחוותה ממקור ראשון את מלחמת המושבות הפורטוגזית, הספר הפך אותה לאחת הסופרות החשובות בפורטוגל. בשנת 1991, חזרה לידיה ז'ורז' לאיטליה, על מנת להכיר את מולדת משפחתה. במהלך השנים זכתה בפרסים ספרותיים חשובים בפורטוגל ובעולם, בשנת 2008 ביקרה בישראל והשתתפה בפסטיבל הסופרים הבינלאומי בירושלים.

ספרים נוספים שיכולים לעניין אותך

ביקורות

יעל גלר 14-09-2017

והעם רואים את הקולות

מי שקרא את 'נוכח שמיכת החייל', אחד משלושת ספריה האחרים של ז'ורז' שתורגמו לעברית, יזהה בספר את היכולת שלה לכתוב בשינויי פרספקטיבה. אבל התנועה בין פרספקטיבות היא רק טעימה ממה שז'ורז' מסוגלת לעשות. לְסופר נדרש כוח אינטלקטואלי עצום על מנת להגיש משל ששוב ושוב ניתק מהנמשל שבבסיסו. זה כמו להתקדם, בו בזמן, בשני כיוונים מנוגדים. כדי לכתוב אלגוריה צריך לדעת להגמיש את קנה המידה; כתיבה ריאליסטית דורשת עין מהירה שמתקבעת על קנה מידה אחיד. לידיה ז'ורז' עושה גם וגם, ויותר: היא גם המספרת המהפנטת שקוראיה כאילו ישוּבים מולה בחצי גורן; וגם האינטלקטואלית התובענית, שדורשת מהקורא להזדקף בכיסא ולמקד את הקשב. לכתוב על 'ליל הנשים השרות' זה בהכרח לעשות לו עוול, כי הוא מתוחכם פסיכולוגית ופוליטית, וגם כי הוא מאוד סוחף. צריך לקרוא אותו, ויותר מפעם אחת; וצריך גם לברך את מרים טבעון, שכמו את ספריה הקודמים של ז'ורז', תירגמה את הספר הזה נפלא.

ידיעות אחרונות, 7 לילות

ננו שבתאי 28-11-2017

"ליל הנשים השרות" של לידיה ז'ורז': סיפור חניכה לנשיות כוחנית

"ליל הנשים השרות" הוא ספר שנקרא במתח רב. הוא כתוב בתמציתיות מדויקת וחסרת סנטימנטים. [...] אין ספק שהוא כתוב בכישרון ובאומץ ספרותי אמיתי, ובניגוד לגיבורותיו הוא אינו מתפתה לרצות אף אחד.

https://www.haaretz.co.il/literature/prose/.premium-REVIEW-1.4632618

פרטים אודות הספר