• חפשו אותנו גם ב:
קדחת לבנה
דיגיטלי
37
 
הצצה בספר
הוספה למועדפים
לשמירה במועדפים יש לבצע כניסה לאתר

מתאים לקריאה ב:

אפליקציית הליקון בלבד

קדחת לבנה

סיפורו של מסע שאינו דומה לשום מסע אחר, מבעד לעיניו של יאצק הוגו-באדר, החוצה את סיביר ממוסקבה לוְלָאדִיווֹסְטוֹק בלב החורף.

לבדו במכונית רוסית הוא חוצה יבשה שגודלה פי שניים וחצי מאמריקה, חשוף לפגעי גזלנים, מזג האוויר והיעדר ציוד. בדרכו הוא עֵד לטרגדיות מתמשכות אך גם להומור שחור מטורף בקרב חקלאים, נוודים שבטיים, הִיפּים מקוריים, שאמאנים וחסידי אמונות מסתוריות, הפורחים במרחב המבודד והבלתי אפשרי הזה.

יאצק הוגו־באדר

יאצק הוגו־באדר

יאצק הוגו-באדר הוא עיתונאי פולני עטור פרסים, כתב היומון המוביל גָזֶטָה וִיבּוֹרְצָ'ה. לשעבר מורה לילדים בעלי צרכים מיוחדים, מעמיס משאיות משא, שוקל רשמי של חזירים ויועץ לזוגות במצוקה.

ספרים נוספים שיכולים לעניין אותך

ביקורות

אביבה לורי 17-04-2013

מינוס 70 מעלות, יום טוב לצאת לדרך בסיביר, הארץ

המסע החל במוסקבה. שם הוא קנה מכונית רוסית, 4X4 עם לוחיות מקומיות: לאז’יק. מדובר בג’יפ בעל שני מכלים לדלק - כנראה הרכב הפשוט ביותר בעולם, שכל טרקטוריסט בקולחוז יכול לתקנו בעזרת פטיש. הוא שיפר את הלאז’יק והתקין בו תוספות שונות - למשל, הוא ציפה את הרצפה בקצף נגד כפור, אירגן סידורי שינה מאחור והתקין מצבר ומשאבת דלק נוספים. כבר בקילומטרים הראשונים הוא רשם לעצמו כמה טיפים חשובים: מה זה מיקרו שנייה? יחידת הזמן שחולפת בין הופעת האור הצהוב ברמזור לבין הרגע שבו נשמעת צפירה מאחור; הנהגים הרוסים לא מדליקים אורות עד כמעט לחשיכה; הם אינם מכבים אורות גבוהים, גם אם הנהג מולם מכבה; זכות קדימה לוקחות לעצמן באופן טבעי מכוניות גדולות שמתעלמות מכל מה שקטן מהן; צמיג בוער הוא לא סימן להפגנה, זה הצמיג המפונצ’ר שהרוסים מעדיפים להבעיר במקום לתקן, והוא משמש, אגב כך, כמשולש אזהרה בכביש חשוך. הרוסים נהרגים על הכבישים כמו זבובים. ב–2007 נהרגו 33 אלף איש, מספר דומה לזה שבכל האיחוד האירופי, שבו מתגוררים פי שלושה וחצי תושבים ומספר המכוניות גדול פי שישה. בשנת 2007 בחרו גולשי האינטרנט מכל העולם, כך לפי הבלוג Dark Roasted Blend, את הדרכים המסוכנות ביותר, שגבו את מספר הקורבנות הרב ביותר על פני כדור הארץ. בסך הכל נבחרו שש דרכים. שלוש מהן נמצאות ברוסיה. הוגו־באדר נסע בשתיים מהשלוש. ממזרח להרי אורל הוא מצא רק שלושה בתי מלון סבירים. הם משכירים חדרים לשניים או ארבעה אנשים לפי שעות. מי שחפץ לקום בבוקר רגוע ולהמשיך בדרכו מחביא את הבגדים, החפצים האישיים והמצבר מתחת למזרן. מי ששוכח עלול להתעורר ולגלות שרוקנו לו בלילה את החדר ולקחו את המכונית. מי שרוצה להיות לגמרי בטוח שלא לקחו לו את המכונית, על אף שאין בה מצבר, יציב לידה שומר בתשלום. בכל חודשי המסע נשארה המכונית של הוגו־באדר רק פעם אחת ברחוב בלי שמירה. תעשיית השמירה היא אחת התעשיות המשגשגות ביותר ברוסיה. מיליונים מועסקים בה. שומרים שם על מכוניות, בתים, אנשים, גינות, גידולים חקלאיים, יערות, חיות יער וחיות משק. “מיליוני גברים”, כותב הוגו־באדר, “לא עושים דבר חוץ מלתצפת, לפקח, לאבטח, להשגיח ולשמור שמיליוני גברים אחרים לא יגנבו את מה שהופקד בידיהם. אם אשאל חמישה גברים רוסים במה הם עוסקים, כמעט ודאי שאחד מהם נהג ושניים עובדים באבטחה. לא כולל שוטרים”.

קישור למקור

פרטים אודות הספר