• חפשו אותנו גם ב:
אמן את החפירה
דיגיטלי
33
 
הצצה בספר
הוספה למועדפים
לשמירה במועדפים יש לבצע כניסה לאתר

מתאים לקריאה ב:

אפליקציית הליקון בלבד

אמן את החפירה

אמן אֵת-החפירה הוא אינטלקטואל רוסי, ליברלי בהשקפותיו, שנכלא בגולאג – ברשת של מחנות העבודה הסובייטיים שנפרשה על פני כל ברית המועצות. במקום עט כתיבה הוא נאלץ לעבוד באת חפירה: הוא מועסק בעבודות פרך, לכאורה בשם "החינוך מחדש", אך למעשה כדי להפיק תועלת תעשייתית מרבית מכוחו הגופני ההולך ומִדלדל, תוך הוצאה מועטת ככל האפשר על מחייתו. מחבר הספר, וַרלַם שַלַמוב, שכעשרים שנים מחייו עברו עליו במחנות אלה, רובם באגן הנהר קולימה בצפון-מזרח סיביר, פורס כאן תמונה נרחבת של ניצול, אטימות ומוות – וגם של הישרדות בעולם אכזרי זה. תוך שהוא בוחן את טיבם ומאפייניהם של המחנות לעבודת כפייה הוא מגיע לתובנה – שאותה הוא חולק עם הקורא – שגם ללא תאי גזים וללא משרפות היו מחנות אלה, כדברי ק. צטניק, "פלנטה אחרת"; עולם שבו לבשו החוקים, יחסי האנוש, המאבקים והכמיהה לטוהר המידות צורה שונה וייחודית.

רוב הסיפורים אינם אוטוביוגרפיים, אך הם מבוססים על ידע מכלי ראשון של הסופר. אפשר לקרוא אותם כספרות תיעודית, אך גם לתהות על סמליותם האמנותית ועל משמעותם הפילוסופית. ספר זה, שניתן לראות בו את השני משלושת הספרים המהווים את הקובץ סיפורי קולימה, מתרכז בחוויותיו של אסיר ותיק, שהתוודע כבר ללוגיסטיקה של "הפלנטה האחרת", אך הוא מבין שעדיין יש לו הרבה מה ללמוד עליה, עד ליום שחרורו וגם אחריו.

ורלם שלמוב

ורלם שלמוב

(1982-1907) משורר, סופר ומסאי רוסי יליד וולגודה. למד משפטים באוניברסיטת מוסקבה והצטרף לקבוצה טרוצקיסטית שפעלה בה. ב־19 בפברואר 1929 הוא נעצר ונשלח לשלוש שנות עבודת פרך בווישרה שבצפון הרי אורל בעוון הפצת הקונטרס "מכתבים לקונגרס המפלגה" שמתח ביקורת על סטלין. עם חזרתו למוסקבה בשנת 1933 החל לפרסם את כתביו. ב־1 בינואר 1937, עם פרוץ "הטיהורים הגדולים", נאסר שלמוב שוב בגין "פעילות קונטר-רבולוציונית טרוצקיסטית" ונשלח לחמש שנים בגולאג קולימה (מזרח סיביר), שנודע לשימצה כ"ארץ המוות הלבן". ב-1943 הוא נשפט לעשר שנים נוספות בגין המרדה אנטי-סובייטית: הוא קרא לסופר איוואן בונין "סופר רוסי קלאסי". ב־1946 מצבו בגולאג התדרדר עד ל"דוֹחוֹדיאגה" (המקבילה ל"מוזלמן", אדם תשוש ומורעב על סף מוות). הוא ניצל באופן מפתיע על ידי רופא שהיה כלוא עמו וסיכן את חייו על מנת להשיג לשלמוב תפקיד של עוזר רפואי בבית החולים של הגולאג. "קריירה" זו אפשרה לשלמוב להחלים, לשרוד ולכתוב. לאחר מות סטלין במרץ 1953, "זֶקים" (כלואי גולאג בעגה הרוסית) רבים שוחררו מהמחנות וקיבלו חנינה. שלמוב קיבל חנינה רשמית ב־1956 וחזר למוסקבה. הוא פרסם מאמרים ומסות במגזינים, בעודו עובד על קובץ הסיפורים "סיפורי קולימה" (למעשה כינוי כולל לכל כתביו, מלבד שיריו המכונסים באסופה המכונה "מחברות קולימה"), שכתב היד שלו הוברח לחו"ל והופץ. הגרסאות המתורגמות הופיעו במערב ב-1966, אך מהדורה שלמה ברוסית הוצאה רק ב 1978. המוציאים לאור במערב שללו את הטענות כי סיפורי שלמוב הודפסו ללא ידיעתו או רשותו, אך למרבה הפתיעה שלמוב עצמו התבטא ברוח זו ב-1972, ייתכן כי אולץ לכך בידי המשטר הסובייטי. הספר נדפס על אדמת רוסיה ב-1987, אך היה זה כבר לאחר מות שלמוב ב-1982. מקור: ויקיפדיה

ספרים נוספים שיכולים לעניין אותך

ביקורות

זאב שביידל 21-11-2013

מחטים חדשים מענף קפוא, מקור ראשון, מוסף שבת

קישור למקור

פרטים אודות הספר