• חפשו אותנו גם ב:
תדמייני שאת כוכבת
דיגיטלי
24
32.00
 
הצצה בספר
הוספה למועדפים
לשמירה במועדפים יש לבצע כניסה לאתר

מתאים לקריאה ב:

אפליקציית הליקון
קורא דיגיטלי קינדל
קורא דיגיטלי קינדל

תדמייני שאת כוכבת

הוצאה: פטל

הַסֶּרֶט שֶׁל הִיצְ'קוֹק נִקְרָא וֶרְטִיגוֹ וַאֲנַחְנוּ יָצָאנוּ מִקּוֹלְנוֹעַ רָמַת גַּן מְלֻוּוֹת בְּשׁוֹטֵר עִם קְנָס עַל עִשּׁוּן. אַתְּ בֶּטַח זוֹכֶרֶת כַּמָּה אָהַבְנוּ אֶת הַבְּקָרוֹב לַסֶּרֶט שֶׁל פְרִיץ לַנְג אֶלֶף הָעֵינַיִם שֶׁל דּוֹקְטוֹר מַבּוּזֶה וְהִתְפּוֹצַצְנוּ מִצְּחוֹק כְּשֶׁהַקַּרְיָן הִרְעִיד בְּגֶרְמָנִית אֶת הָאַמְפִיתֵאַטְרוֹן בְּגַן אַבְרָהָם, שָׁם מֻתָּר הָיָה לְעַשֵּׁן. חוֹזֶלִיטוֹ וְגַל חָדָשׁ צָרְפָתִי רָאִינוּ בְּקוֹלְנוֹעַ הָדָר וּבַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה עָצַרְנוּ לְפָלָאפֶל אֵצֶל הַהוּנְגָּרִים. מְשֻׁגָּעוֹת עַל סִיגַרְיוֹת וְקוֹלְנוֹעַ עָשִׂינוּ חַיִּים רָאִינוּ סְרָטִים וְחָשַׁבְנוּ שֶׁזֶּה מָה שֶׁנַּעֲשֶׂה גַּם בֶּעָתִיד

שולמית אפּפל נולדה בקפריסין וגדלה בחיפה. זהו ספרה השביעי.
זכתה בפרס חולון ע"ש קוגל על ספרה "מרחק" (1982) ובפרס היצירה ע"ש ראש הממשלה לוי אשכול לשנת תשמ"ז (1987).
כתבה וביצעה את המונודרמה "מקל של קינמון" בפסטיבל תיאטרונטו 1991.
סיפורה "פרטים אישיים" זכה במקום השלישי בתחרות הסיפור הקצר של עיתון 'הארץ' לשנת 2012.
זכתה בשנית בפרס היצירה ע"ש ראש הממשלה לשנת תשע"ג (2013).
על ספרה "פחות מאמת אין טעם לכתוב" הוענק לה פרס רמת־גן לספרות לשנת תשע"ד (2014).

שולמית אפפל

שולמית אפפל

שולמית אפּפל 1948, משוררת. כלת פרס קוגל לספרות (1982) ופרס היצירה ע"ש ראש הממשלה לוי אשכול בשנים 1987 ו–2013. כתבה וביצעה את המונודרמה "מקל של קינמון" בתיאטרונטוֹ 1991. זכתה בפרס רמת–גן לספרות לשנת 2014 על ספרה השישי "פחות מאמת אין טעם לכתוב".

ספרים נוספים שיכולים לעניין אותך

ביקורות

יותם ראובני 04-10-2017

"תדמייני שאת כוכבת": זה שיר? זה סיפור קצר? העיקר שזה מעולה

שולמית אפפל המציאה סגנון מפתיע של שירה הנכתבת בקטעי פרוזה מנוקדים. היא מצליחה לסחוף את הקוראים עד ששאלת הגדרת הז'אנר נותרת בלתי חשובה

הארץ ספרים

שירי שפירא 27-12-2017

ספרי השנה של החיים עצמם

תדמייני שאת כוכבת כתוב בכל כך הרבה ישירות, חיונית וחמלה, שאין בררה אלא לראות את הכתיבה החסרת סבלנות של אפפל כמעודדת ודוחקת בקוראת להקשיב, להסיק מסקנות ולפתוח את הפה בעצמה, כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עוד דור כזה.

החיים עצמם

שגיא גרין 29-03-2018

ביעור חמץ: על הגירה פראית, עונות של פרידה, מטאטא בתוחעס, בלוטות וכפתורים

אלה שירים שמותירים אותך חסר נשימה וחסר נחמה וחסר מנוחה. תמונות קטנות, תמונות קצרות, אם לקשר שוב ובעקיפין לריימונד קארבר, שברובן ניצבים אנשים שאפפל הכירה והותירו בה שריטה וזכר. אחד השערים בספר מוקדש לילדים בלה ונסים ומרקו ומירה וגניה וורד ואחרים שאתם גדלה בחיפה: בת לעולים במקום שכולם כאלה, חיים בעולם של סודות ושקרים וזעקות ולחישות. אפפל שבה ומזכירה איזה מין דבר פראי ומזעזע, איזה קרקס מופרע, היתה העקירה וההגירה לארץ הזאת. ואילו צלקות היא הותירה בכל הילדים והבוגרים שחוו אותה. במיוחד מאיפה שבאו ובאילו נסיבות. לא משנה מאיפה באו ובאילו נסיבות. את כל אחד מהשירים הקצרים והעזים האלה אפשר היה לפתח לסיפור דרמטי בפרוזה אבל כמו שאפפל כותבת בעצמה על הכישרון שיש לה "הפרוזה שלי עושה את העבודה בארבע שורות". לגמרי עושה את העבודה.

הנייר

פרטים אודות הספר