• חפשו אותנו גם ב:
ראינו לילה
דיגיטלי
20
הצצה בספר

מתאים לקריאה ב:

אפליקציית הליקון
קורא דיגיטלי קינדל
קורא דיגיטלי קינדל

ראינו לילה

הוצאה: אפיק

אליס ביאלסקי, סופרת ישראלית הכותבת רוסית, יצרה יצירת-מופת קטנה, משהו בין “סטיריקון” מטורף המתרחש בימי פומפיי האחרונים של ברית המועצות ל”אליסה בארץ הפלאות” בגירסה פאנקיסטית המתפתחת בזינוקים מפתיעים על רקע שאון הזמרים, הגיטרות והתופים של להקות הרוק הסובייטיות, או, ליתר דיוק, האנטי-סובייטיות. הללו משמיעות בצלילים מחרישי אוזניים את קולותיה של “תרבות הנגד”, שאותה הולידה באורח בלתי נמנע התרבות הסובייטית הרשמית – הצדקנית, האטומה, הכוחנית – ברגע בו איפשרו סדקיה המתרחבים של הפרסטרויקה את התפרצותו של המודחק התרבותי אל הרבדים הגלויים של החיים החברתיים מול כוחות הממשל המנהלים קרבות נסיגה אלימים. הסיפור מדגים בשלמות את הנחת היסוד של מיכאיל בכטין, פילוסוף התרבות והספרות הסובייטי המרכזי, הקובעת כי כל מערכת תרבותית דומיננטית, המונחה כביכול על ידי אידיאלים נעלים המושלטים בכוח, תוליד תרבות-נגד “קרנבלית”, המונית, גסה במכוון ויצרית ללא-רסן, השמה לצחוק את אמה-יולדתה, ומנסה לשמור על שפיות דעתו של האדם הפשוט דווקא בעזרת מה שנראה כטירוף.

אליס ביאלסקי היא סופרת ישראלית ומשום כך סיפורה הוא גם סיפור ישראלי. כן, גם סיפורה של מוסקבה מפרפרת בין פאנק פרוע לשרידיו של משטר טוטאליטרי הוא כיום חלק מן הספרות הנוצרת בישראל. לא פחות מסיפורים על חיים בעיראק, במצרים או בפולין שקדמו להגירה לישראל. זהו חלק אינטגראלי מתרבות המהגרים ילידי ברית המועצות, וכזה הוא חלק מרכזי של תרבותנו כעת: תרבות מהגרים.

אליס ביאלסקי

אליס ביאלסקי

אליס ביאלסקי נולדה במוסקבה בשנה בה טנקים של בריה”מ רמסו את פראג. ביאלסקי עלתה לישראל בשנת 1990. היא בוגרת קולנוע באוניברסיטת תל אביב, ביימה את הסרטים הדוקומנטריים: “סבבה”, “מונה ליזה”, “געגוע ליום המחר”, “הומונים”. “ראינו לילה” הוא לה ספר ביכורים.

ספרים נוספים שיכולים לעניין אותך

ביקורות

ניסים קלדרון 01-08-2014

כרטיס כניסה לכת של הפאנקיסטים במוסקבה

יש לספר הזה הרבה הישגים, אבל היפה שבהם הוא מה שאליסה מכנה “הקוליות המטורפת שלי”. כשהיא חוטפת סטירה היא לא נשברת, כשהיא נהנית היא לא נסחפת, והיא למדה שהדרך הטובה ביותר להקסים אחרים היא לשחק אותה כאילו לא מעניין אותה להקסים. והסופרת מתרגמת את הקוליות הרגשית של הגיבורה לקוליות סגנונית של כתיבה. ואחר כך היא מוליכה את הגיבורה שלה לקלף מעליה את הצירוף הזה של קסם וקור רוח, כמו שמסירים תחפושת שהפסיקה להצחיק. כשהתקדמתי בקריאה ולמדתי איך עובדת היד הכותבת של ביאלסקי, נזכרתי במלים של מאיר אריאל: “הבן אדם אינו אלא חתיכת בוץ. רק מה? מתוחכם”. וזה המקום להגיד, שבלי התרגום המעולה של יעל טומשוב לא היינו מקבלים מקבילה עברית שוטפת ונושמת לרוסית, שנמתחת בין סלנג של כת לבין ציטוטים פארודיים של פושקין.

קישור למקור

עמרי הרצוג- הארץ 01-08-2014

מה מחפשת ילדה יהודייה מבית טוב בפאנק הרוסי

ההומור בספר - שמבוסס על צירופי מקרים קומיים, סלפסטיק ואירוניה עצמית - הוא משוחרר ומשחרר; הוא משרת את העולם שהרומן מעצב באופן משוכלל ובעל משמעות. הסיבה לכך היא שגילויי הומור תמיד כרוכים בעמידה מנגד. בזמן הקריאה נזכרתי בפילוסוף אנרי ברגסון, שטען כי צחוק מגיב תמיד לנוקשות מכנית שאינה במקומה. כאשר אדם מועד על קליפת בננה ברחוב, הצחוק מתעורר לא בשל המצוקה שאליה הוא נקלע, אלא מפני שהאדם המשיך ללכת בתנועה מכנית רציפה ומכוח האינרציה, גם כאשר עמדה אבן־נגף בדרכו.

קישור למקור

ירין כץ - קורא בספרים 10-02-2015

מקומיות אוניברסלית

נתחיל מהסוף: "ראינו לילה" של אליס ביאלסקי הוא אחד הספרים הטובים ביותר שיצאו פה בשנים האחרונות (תרגום ומקור כאחד). הוא מעניין, מקורי, מצחיק, מרענן ומוזר. במובן מסוים הוא ממשיך דרכם של כמה מהסופרים הרוסים הגדולים כמו גוגול, בולגקוב, ירופייב, אילף ופטרוב – סופרים שמתארים את התמודדותו של האדם הרוסי עם החברה הפסיכוטית בתוכה הוא חי. במקרה של "ראינו לילה", האדם הרוסי הזה הוא אליס ביאלסקי – קולנוענית שעלתה לישראל בשנת 1990 והחליטה לכתוב רומן עם מימדים אוטוביוגרפים שמספר על חיי הפאנקיסטים במוסקבה של שלהי הקומוניזם.

קישור למקור

פרטים אודות הספר