• חפשו אותנו גם ב:
אמא של אלף שמונים וארבע
דיגיטלי
38
הצצה בספר

מתאים לקריאה ב:

אפליקציית הליקון
קורא דיגיטלי קינדל
קורא דיגיטלי קינדל

אמא של אלף שמונים וארבע

שוג´טה מחפשת אחר בראטי. היא מנסה לעמוד על השינוי שחל בו, שינוי שהוביל למותו האלים. אבל הזמן מאיים לרפא את כאבה, להשיב את חייה למסלולם הרגיל. ביום הולתו של בראטי, שנתיים לאחר מותו, מפגשי היום מוליכים אותה בדרכיו של בנה, מובילים אותה למקום שאין ממנו חזרה.

מהשווטה דוי (ילידת 1926), סופרת ופעילה חברתית, נמנית על הסופרים החשובים הפועלים היום בהודו. דוי זכתה בפרסים רבים וחשובים בהודו ובעולם ולשבחים על כתיבתה רבת העוצמה ומלאת הדמיון.
אמא של אלף שמונים וארבע הוא ספרה המפורסם ביותר, והרומן הראשון שמתורגם לעברית מהשפה הבנגלית.

מָהַשְוֵטָה דֵוִי

מָהַשְוֵטָה דֵוִי

מהשווטה דוי (ילידת 1926), סופרת ופעילה חברתית, נמנית על הסופרים החשובים הפועלים היום בהודו. דוי זכתה בפרסים רבים וחשובים בהודו ובעולם ולשבחים על כתיבתה רבת העוצמה ומלאת הדמיון. אמא של אלף שמונים וארבע הוא ספרה המפורסם ביותר, והרומן הראשון שמתורגם לעברית מהשפה הבנגלית.

ספרים נוספים שיכולים לעניין אותך

ביקורות

יותם שווימר 15-04-2012

השיבה להודו עם תרגום נדיר, וויינט

החשיבות התרבותית של הספר אינה מסתכמת בתרגום החלוצי. הספרות המתורגמת לעברית ניזונה מאופנות, לרוב בינלאומיות. כאשר ספר של סופרים ממוצא אפגאני (חאלד חוסייני, למשל), או הודי (צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני) זוכה להצלחה במערב - בדרך כלל אלו סופרים שגלו מארץ מולדתם לארצות הברית או אנגליה - מגיע איתו גל של תרגומים לעברית ליצירות של סופרים בעלי זיקה לארצות הללו (בין אם היגרו משם או שיש להם שורשים מזרחיים). מה שנדמה כפריחה תרבותית מתגלה בפועל כאינפלציה של ספרות אוריינטליסטית - שטחית ברובה - שנעדרים ממנה מאפיינים ייחודים או סממנים אותנטיים של המקום.

קישור למקור

יובל אלבשן 30-05-2012

"אמא של אלף שמונים וארבע": רומן חיים מפעים, הארץ

משום יופיו הנדיר של רומן צנוע זה אני חש חוסר נוחות להעתיר עליו שבחים, אף שהוא ראוי לכל אחד שנמצא. בעיני זה פשוט ספר חובה לכל אדם קורא. מסוג הספרים שהקוראים חשים זכות בסוף הקריאה על שניתנה להם אפשרות לקרוא יהלום עדין שכזה. מהשוטה דוי, הסופרת הבנגלית, מצליחה לכתוב רומן חיים מפעים, עדין, שקט, לכאורה לא דרמטי. דווקא משום כך זהו ספר שלוכד בצורה החזקה ביותר שקראתי מעודי את חוסר האונים הנורא של מי שמגלה בערוב ימיו כי אין בכוחו באמת לשנות את מר גורלו. דווקא הכתיבה הצנועה, הכמעט מתביישת של דוי, כתיבה שנעדרת זיקוקין די-נור שכה אופייניים לכתיבה המערבית, מצליחה במקום שספרים כה רבים כשלו: היא גורמת לקוראים להבין באמת את נוראות הקיום הזה; היא מעבירה בצורה אמיתית את משמעות השיתוק של מי שנולד נעדר-כוחות או את מי שחייו הביאו אותו לכדי מוחלשות מוחלטת שכזו. הכתיבה הטהורה שלה גם מצליחה להעביר במדויק את תחושת חוסר הצדק שקיים במצב דברים זה. חוסר הצדק של מי שנוטל לעצמו את הכוח באמצעות הכללים שהוא בעצמו קובע - מהשלטונות שרודפים את המורדים הצעירים שלהם ועד לאביו של בראטי, שברגע שנודע דבר מותו של הבן כאחד מהמורדים בשלטון מסלק כל זכר לבן מהבית, ואף מעז לקבל בחיבוק את נציגי השלטון שרצחו אותו חיים, בנוכחות האם הגיבורה.

קישור למקור

פרטים אודות הספר