• חפשו אותנו גם ב:
הר אדוני
דיגיטלי
35
 
הצצה בספר
הוספה למועדפים
לשמירה במועדפים יש לבצע כניסה לאתר

מתאים לקריאה ב:

אפליקציית הליקון
קורא דיגיטלי קינדל
קורא דיגיטלי קינדל

הר אדוני

"הר אדוני" אינו בירושלים, אלא דווקא בנפולי: רובע של סמטאות צפופות ("מוֹנטֶדידיו"), שאם אתה רוצה לירוק בו על הרצפה, לא תמצא מקום פנוי בין הרגליים. אבל נקי־כפיים ובר־לבב יוכל (?) לעלות בהר־אדוני האמיתי.בסביבות 1960, על גג הכביסה הכי גבוה במונטדידיו, מתאמן נער במשך קיץ שלם בתנועות ההעפה של "בּוּמֶראן" שקיבל במתנה, וגם כותב את מאורעות חייו באיטלקית שותקת (בניגוד לנפוליטנית, שתפריע לו ברעש שלה). זה־עתה התחיל להיות שוליה אצל נגר. בנגרייה הזאת יש פינת עבודה גם לסנדלר יהודי אדום שיער, פליט שואה "מסורב־מוות", שב־1945 היה בדרכו לירושליים, אבל נתקע בנפולי, שבה הדביקו לו את הכינוי "דון רפניֶלו" (דון צנונית). יש לו גיבנת; עניי נפולי, שהוא מפליא לתקן את נעליהם בחינם, מברכים אותו שיֵצא לו זהב מהגיבנת, אבל בתוך הקופסה של הגיבנת חורקות לו כנפיים, מנסות להתנועע. כשתתבקע הגיבנת (יש כבר פצע, נקודה סגולה בפסגה), יעוף לירושלים ויעבוד יחד עם רבי יוחנן הסנדלר. זה עתיד לקרות בלילה של ה־31 בדצמבר, כשהנפוליטנים משליכים כמנהגם את כל החפצים הישנים מבעד לחלונות ויורים זיקוקי־דינור והכל עף באוויר. ואז גם יעוף סוף־סוף "הבומראן".

בקיץ הזה גם מדברת אל הנער, לראשונה, מָרייה, נערה מהקומה העליונה. גם היא בת 13, אבל כבר מכירה את "הגועל של החיים". עליה להרוויח את שכר־הדירה של הוריה בהיענות לתביעותיו של בעל־הבית, לעשות לו את "התענוג של הגברים". מעכשיו – תסרב לו.

השניים מחליטים שהם "מאורסים", עושים אהבה (מין כזה, מלא תום ורגש, בין ילדים בני שלוש־עשרה, לא מצאתי בשום יצירת ספרות). הכל חדש בשביל הנער, הכל מתגלגל מהר מדי. רק בִּשְׁנַיים הוא לומד "שהוא ישנו", הנכונות של מָרייה היא "לטיפה בעצמות", אבל יש לו המון שאלות. "אמא, אני חושב כשאני יורד במדרגות, תחזרי מהר, כי אני צריך לשאול אותך כמה ידיעות על נשים". אלא שאמו, הנמצאת בבית־חולים, לא תחזור. מרייה תעבור לחיות אתו ועם אביו, שחייו דועכים באבלו...מי שיעצור לספר לעצמו מה בעצם קורה בספר, אולי יופתע שמצבור הדרמות היה בו די בשביל רומאן של דוסטוייבסקי: ילדה "זונה", מותה של אם, ניצול מיני של נערים על־ידי סוטים מזדקנים, רצח, התאבדות של אדם שהכיב הסרטני חשוך־המרפא שלו כבר גורם לו כאבי־תופת שאינו יכול לשאת. ולכך יש להוסיף את נוראות מלחמת־העולם לפני 15 שנים, המסופרים ברקע. אבל דה לוקה הנפוליטיני, בסיפורו המבליע והמאופק ובבחירת הפרטים שלו – יותר משהוא מזכיר את דוסטוייבסקי, מזכיר את מיטב כישרונו של יוסל בירשטיין: קטעים־קטעים עם פואנטה נהדרת בכל אחד; עם הומור "יהודי"; ועם דימויים ומטאפורות מעוררים־קנאה, שאין בהם שום התייפייפות ושום מאמץ, והם שופעים טבעיות.

ה"בומראן", הממשי כל־כך, הוא גם מטאפורה למה שקורה בהתבגרות; אבל לא פחות ממנו מאיר את ההתבגרות של הנער "המעוף" הדו־משמעי של רפניֶלו. הנער התמים לא לגמרי נאיבי. הוא יודע שלא הכל טוב בגדילה של הגוף. יחד עם הגוף גדֵל גם הרוע, גדל כוח מר שמסוגל לתקוף, ומתוודעים לעצבות ולייאוש. כדי לחיות אין מנוס ממהלומות. גם כדי לעוף.לנער בר־הלבב הזה יש יכולת (אצלו זה אולי בגלל הערבוב בין ילדות לבגרות) שיש גם לרוב דמויות הספר המבוגרות – לעצום את העין שרואה ברור כל מה שקרוב, ולפקוח את העין "החלשה", שרואה טוב יותר את השמיים. אין כאן אשליה תמימה, אלא בחירה.

האנושיות הנדירה, העמוקה, שקורנת מכל דף בספר, נובעת מכך שיש בו שורת אנשים שיודעים להפוך היעדרות לאי־אילו רגעים של נוכחות; אנשים שיודעים למצוא את האור בדמעות ואת הנקודה החמקמקה שבה "גם אנחנו, על האדמה, מתנודדים עלה־ורד בשמיים, כמו מצוֹפים". מ.פ.

ארי דה לוקה

ארי דה לוקה

דה לוקה נולד בנאפולי בשם הארי (Harry) למשפחה איטלקית-אמריקאית. סבתו של דה לוקה הגיעה ממדינת אלבמה שבדרום ארצות הברית, ואילו סבו היה נאפוליטני. הארי נקרא על שם דוד אמריקאי. עד שנת 1955 התגוררה משפחתו של דה לוקה בשכונה ענייה בעיר. דה לוקה זוכר שכונת עוני זו ומתאר אותה בספריו. בצעירותו נהגה משפחתו לבלות בכל קיץ כשלושה חודשים באי איסקיה הסמוך לנאפולי' והשוני בין האי לבין העיר האפורה העניק לו, לימים, את המבט הייחודי המתאר את העיר: "עיר של סמטאות צרות, צפיפות, סגירות ומועקה". בהיותו בן 18 עזב את העיר. במהלך חייו התפרנס דה לוקה כפועל במפעל פיאט בטורינו, בו היה פעיל באיגוד העובדים ובארגון שביתות. כמו כן עבד כפועל בניין וכסבל. בשנות השבעים היה שייך לשמאל הרדיקלי והיה חבר בתנועה הפוליטית הקיצונית "לוטה קונטינואה" ("מאבק מתמשך"), אשר התנגדה לכיבוש הישראלי בשטחים. בשנת 1972, בעקבות רצח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, התמתנו דעותיו של דה לוקה, והוא הפסיק להביע תמיכה במאבק הפלסטיני. דה לוקה למד עברית ויידיש ותרגם לאיטלקית את ספר שמות, יונה, קהלת ומגילת רות. ספרו הראשון "לא עכשיו, לא כאן" (באיטלקית: Non ora, non qui) - פורסם ב-1989, בהיות דה לוקה בן 40, ומהדורה חדשה יוצאת מאז מדי שנה. ביוגרפיה ותמונה: וויקיפדיה

ספרים נוספים שיכולים לעניין אותך

ביקורות

יהודית רותם - הארץ 09-06-2003

נקי כפיים ובר לבב

לא רק הנער מאהיב את עצמו, אלא גם הספר כולו, על 142 דפיו הצנומים, הודות לטון העובר בו לכל אורכו, שילוב של ענווה, עדינות, פיכחון ואהבת הזולת על היבטיה השונים. זהו ספר נדיר, פיוטי אך ריאליסטי, מוסרי בלי להטיף או להתנשא, רציני בלי להיות כבד. אפשר, לדעתי, להפוך בו ולהפוך בו, וכל פסקה בו מעוררת מחשבות, רגשות ותובנות. קראתי אותו פעמיים, פעם אחת בהשתנקות של פליאה והתפעמות ופעם שנייה, כמו שאכלנו גלידה בילדותנו, לאט, בכוונה, ושלא ייגמר לעולם.

קישור למקור

פרטים אודות הספר