• חפשו אותנו גם ב:
נהגה בחשכה
דיגיטלי
39
הצצה בספר

מתאים לקריאה ב:

אפליקציית הליקון
קורא דיגיטלי קינדל
קורא דיגיטלי קינדל

נהגה בחשכה

הוצאה: אסיה

"ההקשבה היתה חשובה מהשאלות... נדרשה לי זהירות כמעט חייתית. התקשורת עם ילד חירש, כשהוא מאמץ אותך למעמקי עיניו – טוהר שכזה הוא קשה מנשוא. וילד עיוור שומע אותך נושמת... בנֶהֱגָה בחשכה השלכתי עצמי מזירת 'לכתוב על לא כלום במומחיות', פרשתי אל מעבר לגבול ונסוגותי כל כולי אל המקום שבו שוכנים הקשיים והמוגבלויות של החיים עצמם: המוגבלות שלנו לחיות, להביא ילדים לעולם, לאהוב זה את זה. ...לא התלבטתי ולו לרגע בקשר לספר זה, הוא יצליח כמו ילד, הוא יצוף על פני המים וישרוד." מתוך ראיון עם הסופרת לורטה הכל בחיים יקר לי. גם הכאב. גם כאב גדול מאוד יקר לי. אפילו אבן קטנטונת יקרה לי. חושיי אומרים שאני בכל מקרה צריכה לחיות. לא יודעת, אני רוצה לחיות. ממש רצון מאוד חזק כזה. ונדה מה את חושבת, למה אנשים רבים כל כך לא מעריכים את החיים? לורטה אולי הם רוצים משהו גדול מהחיים. אבל אין שום דבר גדול מהחיים.

ונדה יוקנייטה

ונדה יוקנייטה

נדה יוקנייטה, שנולדה ב-1949, היא סופרת ומחזאית ליטאית ידועה ומוערכת מאוד בארצה. ב-1995 פירסמה רומן קצר, ומאז עברה לכתיבה תיעודית. ב-2002 פירסמה יוקנייטה את הספר "קולי בוגד בי", שבו סיפרה על ילדים חסרי בית במציאות הפוסט-סובייטית הקשה בליטא. "נהגה בחשיכה" פורסם בליטא ב-2007. באחד הראיונות אתה הסבירה כי מעולם לא חשבה לכתוב כתיבה תיעודית - היא פשוט סבלה ממשבר יצירתי כשכתבה את הרומן האחרון שלה.

ספרים נוספים שיכולים לעניין אותך

ביקורות

דרור בורשטיין 11-05-2011

נהגה בחשכה: שיחות עם ילדים מאת ונדה יוקנייטה | האמת ורק האמת

אבל כל שכתבתי לא נוגע עוד בעיקר, והוא עצם הדברים שאומרים הילדים, עצם ניסוח הדברים שהוא פשוט ואמיתי ומוגש בנוסח עברי נהדר של המשוררת סיון בסקין. כשהילד ראפולס נשאל "מי אתה?" הוא עונה: "אני בן אדם. אני חיים הקיימים על פני האדמה". כשיוקנייטה שואלת אותו "מהו סיוט?" הוא משיב: "הסיוט הוא אויבו של האדם", והוא "מאמין שגם הבית מדבר. גם הצעצועים מדברים". אלזה אומרת: "אני חושבת שאם אתה לא מבין שאתה חי, חצי מערך החיים ייעלם". רימווידס מצהיר: "אם יהיו שאלות כואבות, אני בכל זאת אענה עליהן בפתיחות", ובהמשך: "נו, גם לחצות את הרחוב זה מפחיד. אבל אתה יודע שצריך, הרי לא תעמוד שלוש שנים על האספלט", ובתמימות מפנטז, "האנשים שאפגוש בעולם יגידו, אתה זה מהספר". לורטה, ילדה עיוורת, אומרת: "הרי ספל, כל חפץ, מצלצל. יש לו תו". ולשאלה "מה את חושבת, למה אנשים רבים כל כך לא מעריכים את החיים?" היא עונה: "אולי הם רוצים משהו גדול מהחיים. אבל אין שום דבר גדול מהחיים. אין שום דבר גדול יותר". אני יכול לומר, בכל הענווה ובלי שמץ הגזמה, שהספר הזה והילדים שמדברים מתוכו הפכו אותי לאדם מעט טוב יותר.

קישור למקור

מירית בן ישראל 19-06-2011

לא רק "מסמך אנושי" אלא ספרות מזוקקת נפלאה

לא בכל יום נתקלים בספר כה נפלא. נפלא בזכות בני האדם שהם במקרה ילדים, ובזכות ההקשבה של הסופרת והבחירה שלה שמעלות את התיעוד בחזקה. הדמויות אינן נבדלות זו מזו רק בתכונותיהן וסיפור חייהן, אלא גם בפואטיקה של כל שיחה. המילים של ארונס הן שיעור בסבטקסט. לכאורה מדובר בכלב שהמורים רוצים לסלק. אלא שארונס מדבר על עצמו. הוא הכלב השבור הנושך (בדרך אגב מתברר שהוא הרביץ למורה שלו). הוא כועס על מה שאמו עוללה לכלב, אף מילה על מה שעוללה לו עצמו. כשהוא מגן על הכלב הוא מגן על עצמו. הוא אומר למורים אתם לא יכולים לוותר עלי, אתם לא יכולים לסלק אותי בגלל שאני נושך. אני לא הייתי כזה אם לא היו בועטים בי כמו בכדורגל. זה כל כך יפה, קורע לב, מדויק, ההזחה הזאת, הדיאלוגים המקבילים. זה לא רק "מסמך אנושי" אלא ספרות מזוקקת נפלאה.

קישור למקור

פרטים אודות הספר

  • סוגה: עיון
  • מסת"ב: 500133
  • תרגום: סיון בסקין
  • מספר עמודים: 75
  • שפה: עברית
  • הוצאה: ינואר-2011