• חפשו אותנו גם ב:
2023
דיגיטלי
30
הצצה בספר

מתאים לקריאה ב:

אפליקציית הליקון

2023

הוצאה: קיפוד

"ואנחנו, לא השתגענו? שאל לאון, לא היה נדמה לנו, כשרקדנו על הקבר השחור של היטלר, שניצחנו והקמנו מדינה חזקה ושכל הנאצים נעלמו? אז רדפנו אחרי כמה זקנים ותלינו אחד. שרפנו אותו ופיזרנו בים כמו בגירוש שדים. אבל ריכזנו בעצמנו שישה מיליון יהודים. הקמנו סביבם מגדלי שמירה עם חומה ופטרולים שנעו בפנים ובחוץ."

אב מבוגר וילדתו נשארים לבדם בדירת קרקע בתל אביב נטושה. הרחובות ריקים מאדם, הדירות עזובות, רק הספרים לא נבזזו מהן. חולדות חסרות פחד תרות אחר אוכל, וחבר אחד מתבצר כחולד במחילתו. בארץ שהטבע שב ומשתלט עליה יוצאים האב ובתו למסע אל הספן הישיש וייס, ובסירתו ינסו להפליג אל אי מקלט. בעדינות ובצמצום לירי מגולל יגאל סרנה עלילה של נטישה ונדודים, וחושף כך את הזיקות האינטימיות ביותר של המקום שאנו חיים בו.

משך כעשרים שנים, עד כתיבת "2023", יצאו לאור כל ספרי דרך הוצאות הספרים המוכרות. 2023" הופק בדרך חדשה ושונה. הכסף הנחוץ ליצירתו גויס באמצעות אתר הד–סטארט, מעל דפי הפייסבוק, ובעזרתם הנדיבה של כ–770 תומכים ורוכשים. לצורך הוצאתו לאור הקמנו, נועה אסטרייכר ואני, את הוצאת "קיפוד". הספר נערך, עוצב, נבדק והודפס בעזרת קבוצה נבחרת של בעלי מקצוע שעבדו תמורת שכר הוגן. הצלם אלדד רפאלי העניק את התצלומים שעל שער הספר ובין דפיו.

לרכישת הספר המודפס http://goo.gl/LsEOyw

יגאל סרנה

יגאל סרנה

יגאל סרנה נולד בתל אביב לזוג הורים יוצאי פולין. אביו היה מורה ואמו פקידה במלון. בוגר תיכון עירוני ה' בתל אביב. לאחר שירות בצה"ל כמפקד טנק ולחימה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, עבר ללמוד מדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1980 החל לכתוב במקומון כלהעיר, משם עבר בשנת 1983 לעיתון "חדשות" שהוקם באותם ימים. בשנת 1986 החל לעבוד ככתב בידיעות אחרונות. בשנים האחרונות כותב יגאל סרנה בעיקר למוסף 7 ימים. סרנה בולט בכתיבתו הדוקומנטרית, המסקרת את היום-יום הישראלי מנקודת המבט של הפריפריה, וחושפת נקודות רגישות בחברה הישראלית באמצעות התבוננות במקומות ואנשים הנמצאים בשוליים. ב-2011 זכה בפרס סוקולוב לעיתונות כתובה. ספריו: "יונה וולך" (ביוגרפיה, הוצאת כתר 1993; הוצאה מחודשת ומעודכנת, כתר 2009) "צייד הזיכרון" (רומן, הוצאת עם עובד 1997) "מקום של אושר" (תעודה, ידיעות ספרים 2000) "מוזונגו" (תעודה, ידיעות ספרים 2003) "שיטפון" (רומן, הוצאת כתר 2005) "עד מדינה" (תעודה, הוצאת חרגול עם-עובד 2007) "יד ענוגה" (נובלה, הוצאת כתר, 2008) "סוכן מפוקפק" (רומן היסטורי דוקומנטרי על סמי הוכברג, הוצאת מסמרים 2010) "2023", רומן (הוצאת קיפוד, 2014)

ספרים נוספים שיכולים לעניין אותך

ביקורות

ראיון עם דנה ספקטור 09-04-2014

נביא הזעם והגעגוע

עכשיו אני אולי מבינה למה דמעתי לאורך כל דפי "2023". קראתי אותו בשקיקה לפני הפגישה ולא הבנתי איך זה שכל כמה עמודים אני עוצרת ונלחמת בגוש צורב שמתנהג כמעלית שבת, עולה ויורד בגרון מבלי שהזמנתי אותו. אז נכון, זהו ספר אפוקליפטי וככזה הוא אמור להיות עצוב, אבל האפוקליפסה שסרנה מתאר היא לא סוף עולם חרוך של מתקפת זומבים או מלחמה. האפוקליפסה של 2023 שקטה, שרירותית. יותר סוג של אזילה. של התרוקנות ושל שובו של הטבע.

קישור למקור

אברהם בלבן - הארץ 30-04-2014

השנה: 2023. המקום: תל אביב, עיר נטושה

עיקרו של הספר בצדדיו החברתיים. מדוע ישראל ננטשת? מה הוביל לחורבן? הרומן מביא לכך כמה וכמה תשובות. תנופת הנדידה הגנטית לא נעלמה מן היהודים אחרי שישראל הוקמה והיא שבה ושולחת את הצעירים הישראלים לכל רחבי העולם. תורמת לכך העובדה שששת מיליון היהודים שהיו בישראל חיו כל הזמן בצל ששת מיליוני היהודים שנספו בשואה ובצל ששת המיליונים של יהודי ארצות הברית. ואולם סיבותיה העיקריות של הנטישה טמונות בשחיתות השלטונית־הכלכלית ובהתעללות רשויות השלטון במשקי הבית הנחלשים. ההתעללות הזאת הופכת את ישראל לסדום, כפי שקובלת אחת הדמויות. לעתים דומה הרומן למעין אלגוריה פוליטית שקל לזהות את דמויותיה: "לא אחת דיברו לאון וחוֹלֶד על הממשלה האחרונה, הצדיק שמירק את חטאיו, בעל הטור העממי והשופט העליון. הבוס האוקראיני אהב את השופט כמו אח, מת על החולשות שהפכו אותו פגיע כל כך. פעם, בהרכב שהרשיע את האוקראיני, היה השופט בדעת מיעוט לפיה התקשורת שפכה את דמו של חף מפשע. בקבינט שהוקם אחרי הנידוי הבינלאומי, שררה חמימות של ניצולים וגנגסטרים, עם אפס הדלפות ותמיכה עיוורת של ועדת עורכים".

קישור למקור

מיטל שרון - 7 לילות 02-05-2014

שובר שגרה

המעגליות המבנית של '2023' תומכת באופן חכם ברעיון המרכזי שעליו בנויה הדיסטופיה שיצר סרנה: דור ההורים יצא מאירופה של המשרפות לכיון ישראל, ודור הנכדים יותא מישרלא שנזנחה לאחר שהזניחה את כל מי שהיה זקוק לרחמיה. מעגל של ייאוש וחוסר תקווה שסרנה מאיר בו פינות אפלות, ותכליתו, כך נדמה, להזכיר לקוראים כי מי שנשאב כליל לשגרה וחיי את חייו כרצף של רגעים שחוזרים על עצמם, בל שום משמעות גדולה יותר, עלול למצוא את עצמו יום אחד בחיפוש אחר מדינה חדשה.

קישור למקור

דוד רוזנטל, מערכת וואלה! 05-05-2014

אדמתי בוערת: יגאל סרנה בספר האפוקליפסה הישראלי הטוב ביותר

עובדה שסרנה מעלה מספר פרדוקסים קיומיים מעניינים ומעדיף להקשות דווקא על אלה שנאמנים למולדת הופכת את "2023" לטוב שבספרי האפוקליפסה שראו פה אור בשנתיים האחרונות. זהו אינו ספר חף מבעיות, לפעמים דומה שהרומן תקוע ממש כמו הסירה המפליגה באיטיות בלב הים, אבל הנקודה עוברת, בסופו של דבר: עם כל זה שחרא פה, כנראה שבאמת אין לנו ארץ אחרת. מצד שני, זה עדיין לא אומר שצריך להפסיק לחפש.

קישור למקור

פרטים אודות הספר