• חפשו אותנו גם ב:

סופרים

א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   כ   ל   מ   נ   ס   ע   פ   צ   ק   ר   ש   ת

וולטר

(1694- 1778) שם העט של פרנסואה-מארי ארואה, פילוסוף וסופר צרפתי. היה מאנשי הרוח הבולטים של עידן הנאורות והאמין שהספרות היא כלי לשינוי החברתי. כתביו הציניים, הסאטיריים והפילוסופים הציגו את סלידתו מהנצרות, מחוסר הסובלנות ומהרודנות. כתב שירים, מחזות, מאמרים בנושא היסטוריה, ספרים, סיפורים קצרים ועוד. כיום אנו קוראים בעיקר את הפרוזה הפילוסופית שלו.
קרא עוד >

וולטר אייזקסון

וולטר אייזקסון, מנכ"ל מכון אספּן, כיהן כיושב ראש CNN וכעורך כתב העת "טיים". חיבר, בין היתר, ביוגרפיות של סטיב ג'ובס, של אלברט איינשטיין, של בנג'מין פרנקלין ושל הנרי קיסינג'ר. הוא ורעייתו מתגוררים בוושינגטון הבירה.
קרא עוד >

וולטר מישל

פרופ' וולטר מישל, הנחשב לאחר הפסיכולוגים המשפיעים ביותר במאה העשרים, מכהן כנשיא הכבוד של המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קולומביה מ-1994 ועד היום. הוא כתב יותר ממאתיים מאמרים מדעיים, חיבר את הספר פורץ הדרך בתחום חקר האישיות Personality and Assessment (אישיות והערכה") והיה אחד ממחברי הספר Introduction to Personality ("מבוא לאישיות"), שיצא לאחרונה במהדורה שמינית. פרופ' מישל זכה בתואר דוקטור של כבוד מטעם האוניברסיטה העברית ב-2010; נבחר לחבר באקדמיה הלאומית למדעים ובאקדמיה האמריקנית לאמנויות ולמדעים, וזכה בפרסים רבים על תרומתו המדעית יוצאת הדופן, ביניהם: פרס המדען המצטיין מטעם האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, המחלקה לפסיכולוגיה קלינית, לשנת 1978; פרס על תרומה מדעית מצטיינת מטעם האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה לשנת 1982; פרס המדען המצטיין מטעם האגודה לפסיכולוגיה חברתית ניסויית לשנת 2000; בפרס גרומאייר לפסיכולוגיה ב-2011 וכן בפרס לודוויג ויטגנשטיין ב-2012. הוא מתגורר בניו יורק.


קרא עוד >

וולפגנג קפן

וולפגנג קפן (1906-1996) מבוגר מדור הסופרים שהחל את דרכו אחרי המלחמה. בניגוד להיינריך בל, זיגפריד לנץ או גינתר גראס, שפרסמו את ספריהם הראשונים בשנות החמישים, כתב קפן את יצירות הביכורים שלו כבר בשנות השלושים. הרומנים אהבה אומללה Eine ungluckliche Liebe, 1934 ו-החומה רועדת Die Mauer schwankt, 1935 מופיעים סמוך לעליית הנאצים, ועולמם הקודר לא משקף את זוועת השלטון החדש, כי אם את ניסיון החיים המר שחווה בתור ילד בפרוסיה שלפני מלחמת העולם הראשונה, ובתור מתבגר ברפובליקת ויימאר. הראשון מספר על הניכור בין שני אוהבים, והשני מתאר את אי-יכולתו של מהנדס לשקם את עירו שנהרסה במלחמה, את הקשיים והאדישות שבהם נתקל. קפן מתאר את האדם במצבו העגום, במישור הפרטי והציבורי כאחד. העוגמה מוצאת את ביטוייה בכתביו וגם בביוגרפיה האישית שלו. קפן נולד מחוץ לנישואין וגדל ללא אב, חי תמיד בשולי החברה, התבונן בה מן הצד ותמך בחלשים ובמנודים. את צעדיו הראשונים כסופר עשה בברלין, וקיים קשרים הדוקים עם יהודים רבים שקנו לעצמם מעמד בולט בתרבות הגרמנית לפני עלייתו של היטלר לשלטון. מי שבבוא היום יזמין את הרומנים הראשונים שלו ויוציא אותם לאור אצל המו"ל היהודי ברונו קסירר, הוא הלקטור הנודע מקס טאו, אף הוא יהודי. אין זה מפתיע אפוא שכבר ב-1934 עוזב קפן את גרמניה בחברת כמה מידידיו היהודים. הרומן השני שלו נכתב בהולנד, שבה חי שנים אחדות, אך כיוצר הוא תלוי בשפה הגרמנית, וב-1938 שב לברלין. בשנות המלחמה הוא שורד בתור כותב תסריטים לתעשיית הקולנוע, אך אין הוא מסוגל לשרת את התעמולה הנאצית, ולבסוף נאלץ לרדת למחתרת. קפן אינו איש פוליטי, ועולמו האמיתי הוא עולם הספרות. גם בזה הוא שונה מסופרי הדור המתחילים לכתוב אחרי המלחמה: שלטונו של היטלר לא ניתק אותו מן הזרמים התרבותיים שנעלמו בגיהינום הנציונל- סוציאליסטי. כבר בשנת 1933 היו הטקסטים של פרנץ קפקא והאקספרסיוניסטים, של מרסל פרוסט ושל גרטרוד סטיין חלק בלתי נפרד מאופק היצירה שלו. כאשר הוא חוזר לכתוב אחרי המלחמה, הפרוזה שלו ניזונה לא רק מן ההלם של הרייך השלישי, אלא גם מתפיסתו האסתטית, ששורשיה נטועים עמוק בשנות העשרים. ב-1927 ראה אור התרגום לגרמנית לספרו של ג'יימס ג'ויס יוליסס. קפן ממהר לקרוא את הספר ורישומו ניכר שנים רבות אחר כך, בשלושת הרומנים שכתב בעקבות המלחמה. יונים בדשא מציג לפנינו מספר רב של דמויות, והקורא מתוודע אליהן באמצעות זרמי התודעה שלהן המשקפים את העלילות השונות. מתוך אחרית הדבר לספר
קרא עוד >

ויואן דנון

דומיניק-ויוואן דֶנוֹן (1825-1747) הוא דיפלומט, צייר, היסטוריון של האמנות. הוא נלווה לנפוליאון במסעות הכיבוש שלו במזרח התיכון ובאירופה, היה אחראי על העברתם לצרפת של אוצרות תרבות אדירים ויסד את מוזיאון הלובְר. דמותו הכריזמטית שימשה מקור השראה לסופרים כסטַנדאל ושַטוֹבריאן, האחים גוֹנקוּר, אנטול פראנס ואחרים.
קרא עוד >

ויליאם הייזליט

ויליאם הייזליט נולד בקנט באנגליה ב-1778, אך נדד רוב ימי ילדותו לאירלנד ולצפון אמריקה בעקבות אביו, ששימש כומר. בצעירותו נסע לפריז במטרה להיות צייר, אך במהרה הבין שלא יוכל להצטיין באמנות הזו, ופנה לעיתונות ולספרות. באותה תקופה פגש את וורדסוורת', קולרידג' ואינטלקטואלים אחרים בני התקופה ויצר קשרים הדוקים עמם. עם זאת היה הייזליט בעל מזג קשה, והסתכסך עם רוב חבריו. ב-1805 החל להתעניין במטאפיזיקה, המשיך בלימודי פילוסופיה והוציא לאור את ספרו הראשון "On the principles of human". למרות הצלחתן של כמה יצירות ספרותיות פרי עטו, נודע הייזליט כמבקר ספרות, עיתונאי ומסאי. הוא מת ב-1830 ונקבר בחצר כנסיית סנט אן שבלונדון, לצד בנו ואולי כמה מהחברים שנותרו לו.
קרא עוד >

ויליאם מוריס

ויליאם מוריס (1896-1834), אישיות מורכבת, רבגונית ורבת פנים; אדם משכיל, סופר פנטסטי שהשפיע רבות על יצירותיו של ג'ון ר' ר' טולקין מחבר "ההוביט" ו"שר הטבעות"; משורר, מתרגם מיוונית עתיקה ומאיסלנדית, אמן אסתטיקן ומעצב טקסטיל רב השפעה באנגליה של המאה ה-19; בן למשפחה קפיטליסטית אמידה ובעלים-שותף של חברה מסחרית מצליחה לעיצוב וייצור מוצרי אוּמנות אמנותיים. החל מראשית שנות הארבעים לחייו היה מוריס להוגה דעות סוציאליסטי מהפכני רדיקלי, אחד הפעילים החברתיים הראשונים והמובילים באנגליה של תקופתו. ב-1883 הצטרף מוריס ל"פדרציה הסוציאליסטית הדמוקרטית" וסייע למימון פעילותה, בין השאר באמצעות מכירת הספרייה הגדולה והמגוונת שלו. ב-1884 נמנה עם מקימי "הליגה הסוציאליסטית", אִמה הורתה של מפלגת העבודה הבריטית. שש שנים לאחר מכן הקים מוריס בית דפוס אמנותי שבו הודפסו עשרות ספרי אמנות. אישיותו המורכבת של מוריס באה לידי ביטוי בהגותו החברתית- אוטופיסטית, ויש האומרים אף רומנטית. הוא לא בחל בממד האסתטי של החיים שבו עשה חיל הן כמעצב אמנותי והן כתעשיין, אבל סבר שהדבר החשוב והמשמעותי ביותר הוא העתיד הסוציאליסטי של החברה. הוא תיעב את הציוויליזציה המתועשת שצמחה בתקופתו ובמקום להיטיב עם העובדים רק גרמה להמשך ולהעצמת שעבודם לבעלי ההון גורפי הרווחים. במאבקו האידיאולוגי נגד גורמי השעבוד האלה העלה מוריס על נס את עבודת הכפיים האוּמנותית ואת החיים בטבע כתשובות הכרחיות להגשמת מטרתה של כל חברה באשר היא: לאפשר חיים מאושרים לכל אחד מבני האדם המשתייכים אליה.
קרא עוד >

ויליאם פוקנר

ויליאם פוקנר נולד ב-1897 ונפטר ב-1962. היה סופר ומשורר אמריקני וזכה בפרס נובל לספרות בשנת 1949. ביצירתו תיאר את ניוונה של החברה הדרומית בארצו, ואת ההתנגשות המתמדת בין לבנים ושחורים. כתיבתו היא בתחום הסיפור הפסיכולוגי והוא השתמש בטכניקת זרם התודעה. כיום נחשב פוקנר לאחד הסופרים האמריקנים הגדולים של המאה העשרים.
קרא עוד >

ויסלבה שימבורסקה

ויסלבה שימבורסקה (2012-1923). משוררת פולנייה, מסאית ומתרגמת ספרות צרפתית. כלת פרס נובל לספרות לשנת 1996.
קרא עוד >

ויקטור הוגו

(1885-1802) היה סופר, משורר, מחזאי ופוליטיקאי צרפתי, ממייסדי זרם הרומנטיקה. נחשב לגדול משוררי צרפת, ומעבר לגבולות ארצו נודע בעיקר בזכות ספריו המפורסמים: "הגיבן מנוטרדאם" ו"עלובי החיים". התעניין גם באמנויות היפות: השאיר רישומים ובתחום האדריכלות והיה ממובילי תנועת התחייה הגותית בצרפת. כל חייו האמין הוגו בחופש ובצדק וקשר את יצירתו הספרותית אל הפוליטיקה. התנגדותו הגלויה להפיכה של נפוליאון השלישי ב-1851 אילצה אותו לברוח מן הממשלה החדשה אל מחוץ לגבולות צרפת, והוא נותר בגלות עד לנפילתו של נפוליאון ב-1870, אז חזר לצרפת כגיבור לאומי. הוגו היה לדמות נערצת ברחבי העולם, שסייעה לעצב ולשמר את פניה של הרפובליקה השלישית ואת הדמוקרטיה בצרפת. מותו הוביל לאבל לאומי כבד; יותר משני מיליון בני אדם השתתפו בתהלוכת ההלוויה שלו בפריז, שצעדה משער הניצחון עד למקום קבורתו בפנתאון. מקור: ויקיפדיה
קרא עוד >

ויקטוריה סקוט

ויקטוריה סקוט היא מחברת הסדרה Dante Walker. היא מתגוררת בדלאס עם בעלה, ועובדת על ספר ההמשך של "אש וגשמי זעף".
קרא עוד >

וירג'יניה וולף

וירג'יניה וולף נולדה בלונדון ב-1882 וגדלה בסביבת סופרים, אמנים ואינטלקטואלים. כבר בגיל תשע ייסדה עיתון משפחתי וכתבה תיאורים משעשעים על חדשות המשפחה. לאחר מות הוריה עברו וירג'יניה ואחיה לבית אחותם האמנית וָנֵסָה בֶּל בבּלוּמסבּרי, ועד מהרה היה ביתם למקום מפגש של צעירים רדיקלים, אמנים, סופרים והוגים. ל"קבוצת בלומסברי", כפי שנקראו לימים, נודעה השפעה גדולה על חיי הרוח בבריטניה. ספריה של וולף "מרת דאלוויי" (1925), "אל המגדלור" (1927) ו"הגלים" (1932) ביססו את מעמדה כסופרת מודרנית פורצת דרך באסכולת זרם התודעה. היא ובעלה לאונרד וולף יסדו את הוצאת "הוגרט", שפרסמה לצד ספריה של וולף את יצירותיהם של קתרין מנספילד, ט"ס אליוט, זיגמונט פרויד ועוד רבים. נוסף על כך כתבה וולף כ-500 מסות ומאמרים בנושאים מרכזיים של המאה העשרים. ספרה "חדר משלך" (1929) הוא מהטקסטים הפמיניסטיים החשובים והמשפיעים ביותר עד היום.
קרא עוד >

ולטר בנימין

ולטר בנימין (1940-1892), מחשובי ההוגים של המאה העשרים, נולד בברלין למשפחה יהודית אמידה. הגותו עסקה בפילוסופיה, ביקורת התרבות, היסטוריה וסוציולוגיה. עם עליית הנאצים לשלטון עזב בנימין את ברלין ולבסוף הגיע לפריז. בספטמבר 1940 ניסה להבריח את הגבול מצרפת לספרד כדי להגיע משם לאמריקה. הוא ובני קבוצתו הצליחו לעבור לספרד, אך כשנאמר לו שיגורש בחזרה, שם קץ לחייו. ממכתביה של חנה ארנדט עולה כי במהלך השהות המשותפת בפריז והנסיונות להשיג אשרה אמריקאית, העלה בנימין את אפשרות ההתאבדות לא פעם: "מצבו של בנג'י [בנימין] מדאיג אותי מאוד. (…) כעת אני משוכנעת יותר מאי-פעם שחשוב להבטיח לו הכנסה. להרגשתי, יצירתו התפתחה עד לפרטי הפרטים של הסגנון. הכול מפורש יותר והססני פחות. תכופות נראה לי שרק עכשיו הוא מגיע לעסוק בדברים החשובים לו באמת. יהיה מחריד אם משהו יעכב בעדו עכשיו." כתבה ארנדט במאי 1939 לגרשום שלום. דרכי מחשבתו היו פורצות דרכים, ולהגותו נודעת השפעה גדולה גם כיום. יצירותיו המרכזיות: "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני", "בודלייר", "משימתו של המתרגם", "תזות על מושג ההיסטוריה", "פרויקט הפסאז'ים". אזורי ביניים, ותווך עמדו במרכז הגותו – השיטוט, התרגום, הצילום והפסאז' הם מונחים מרכזיים במחשבתו – ובכך השפיע רבות על אופני המחשבה של המאה העשרים: מתרכז באופני תנועת הדברים והמחשבה, מחפש מעברים (כשמה של האנדרטה לזכרו שפיסל דני קרוון בפּוֹרט בּו), מקומות חציה ופרצות.
קרא עוד >

ולרי זנאטי

ולרי זנאטי נולדה ב-1970 בעיר ניס שבצרפת. שנות התבגרותה עברו עליה בישראל, והן חקוקות ביצירתה. זנאטי היא סופרת, תסריטאית ומתרגמת. היא פרסמה ספרים לבני נוער שתורגמו לחמש-עשרה שפות, ותרגמה לצרפתית, בין היתר, עשרה רומנים של אהרן אפלפלד.
קרא עוד >