• חפשו אותנו גם ב:

סופרים

א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   כ   ל   מ   נ   ס   ע   פ   צ   ק   ר   ש   ת

צ'ארלס דיקנס

גדול מספרי אנגליה. נולד בעיירה פורטסי (ליד פורטסמות, אנגליה) ב-7 בפברואר 1812 לאב, פקיד ממשלתי רודף מותרות. ילדותו עברה מתוך חוסר בטחון כלכלי ובנדודים מדירה לדירה ומרובע לרובע. תחילה נתחנך על ידי אמו ודודתו, ורק בגיל 9 התחיל מבקר בבית-ספר. בשנתו ה-11 נסתבך אביו בחובות. ואז הוצא הנער מבית-הספר ונשלח למשכן את חפצי המשפחה, כולל ספריו האהובים. לאחר שנאסר אביו בגלל חובותיו, אולץ לעבוד בבית-מלאכה למשחות-נעליים, בהדחת בקבוקים והדבקת פתקים. כל אותם מאורעות הטביעו עליו רושם עמוק, שבא לביטוי בספריו. בגיל 15 היה שליח במשרד ואחר-כך מזכירו של עורך-דין. לאחר שלמד קצרנות נעשה בגיל 20 כתב פרלמנטרי. תוך כדי עבודתו העיתונאית התחיל לפרסם סדרת רשימות על חיי לונדון, עליהן חתם בפסבדונים "בוז". ב-1835 כינס את רשימותיו בספר "רישומים מאת בוז, המתארים חיי יום-יום ואנשי יום-יום". הספר קצר שבחים בזכות סגנונו המבריק ותיאוריו הקולעים, ועורך "איבנינג כרוניקל" הציע לדיקנס לפרסם בעיתון חלק שני של "רישומים". תוך שנים מעטות נעשה דיקנס לסופר הפופולרי ביותר בדורו. בזה אחר זה חיבר כשלושים סיפורים ורומנים, שנדפסו תחילה בעיתונים, או בחוברות בהמשכים, וזכו לקהל-קוראים עצום. שקידתו היתה מפליאה: עוד בטרם סיים את כתיבתו של סיפור אחד, כבר התחיל לחבר סיפור ארוך שני. לצד כתיבתו המקורית יסד וערך כתבי-עת שונים, בהם הדפיס בהמשכים את סיפוריו. כן פרסם מאמרים רבים, הרצה, נאם וקרא מיצירותיו לפני הקהל: חיבר מערכונים היתוליים, ביים ושיחק בלהקות חובבים, ואף הציג מעשיי להטים לפני בני ביתו וידידיו. הוא כבש לבבות ביפי מראהו, בחביבותו ובחיותו. פעמים אחדות יצא למסעות באמריקה ובאיטליה, אותם תיאר בפרקי מסע מרתקים. נוסף על כל אלה היה פעיל בעסקי ציבור: מעולם לא שכח את ילדותו הדלה וקידש מלחמה על העוני והבערות: יסד מועדונים לפועלים, מעונות לחסרי בית ומוסדות-השכלה. פעילות ענפה זו ערערה את בריאותו והוא לקה בשיתוק חלקי. בעודו משלים את הפרקים האחרונים של סיפורו "תעלומת אדוין דרוד" מת ב-8 ביוני 1870. נקבר בפינת-המשוררים שבכנסיית וסטמינסטר וביתו נעשה מוזיאון לזכרו. ב-1902 הוקמה אגודה להנצחת זכרו ונוסד רבעון בשם "דיקנסיאן" לחקר פעילותו ויצירותיו. עד 1980 הופיעו כמאה ספרים המוקדשים לסופר, חייו, אישיותו ויצירותיו. דיקנס שייך לאותם מספרים יחידי סגולה, שנתמקדו בהם כל סגולותיו של יוצר אמן בעל דמיון נלהב ונפש של משורר. בכשרון נדיר השכיל לקשר את שני הקצוות המנוגדים-לכאורה בפעלו הספרותי, שכן הוא היה רומנטיקן רגשני וגם ריאליסט סאטירי, שנטה פעם לגרוטסקה לגלגנית ופעם לתיאורי פשעים ואימה. הוא ידע ללגלג ולזעזע, ללחום בפגעי החברה ולסלוח, לעורר-צחוק ולהזיל דמעות. ואף שרוב גיבוריו מוצגים בדרך הפשטנית של לבן מול שחור, היה דיקנס אמן בעיצוב דמויות בלתי-נשכחות, ששמות כמה מהם היו לסמלים ומטבעות-לשון (אוליבר, פייגין, פיקוויק, סקרוג' ועוד). בזכות העלילה רצופת ההפתעות והתהפוכות, הסגנון כובש-הלב והאוירה הכופה על הקורא הזדהות עם הגיבורים וגורלם, מוסיפים רוב ספריו להיות מן הנקראים והפופולריים ביותר על צעירים ומבוגרים, וכן מן המומחזים והמצולמים ביותר. מקור: אתר "הרפתקה"
קרא עוד >

צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני

צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני היא סופרת עטורת פרסים שפרסמה רבי-מכר רבים, מהם ראו אור בעברית: אדונית התבלינים, תנאי נישואים, אחות לבי, הטעויות הנעלמות של חיינו, גפן התשוקה, מלכת החלומות , נושא הקונכייה, דבר מדהים אחד וארמון האשליות (בהוצאת מחברות לספרות וכנרת, זמורה-ביתן). יצירתה תורגמה ל-18 שפות, ושניים מהרומנים שלה עובדו לקולנוע.
קרא עוד >

צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה

סופרת ניגרית, ילידת 1977. ספרה "היביסקוס סגול" זיכה אותה בפרס חבר העמים הבריטי והיה מועמד לפרס בוקר. ספרה "חצי שמש צהובה" זכה ב־2007 בפרס אורנג' לפרוזה. ספריה תורגמו ליותר מ־30 שפות. ב־2010 הופיעה ברשימת 20 הסופרים הטובים ביותר מתחת לגיל 40 של ה"ניו יורקר".
קרא עוד >

צ'רלס דיקנס

צ'ארלס ג'ון הפם דיקנס נולד ב-1812 בפורטסמות' שבאנגליה. אביו, ג'ון דיקנס, נכשל בעסקים ונכלא עם משפחתו. צ'רלס, שהיה אז בן שתים-עשרה, עבד במפעל להשחרת מגפיים. תקופה אפלה זו תשפיע עליו כל חייו, ובספריו יופיעו בתי יתומים, בתי כלא ועבודת פרך. את הקריירה הספרותית שלו התחיל דיקנס בפרסום כיתובים לאיורים של רוברט סיימור, שנהפכו לסדרה בהמשכים – חידוש אופנתי שאִפשר לדיקנס לפרסם כך רבים מהרומנים שלו, ובהם "אוליבר טוויסט", "מזמור-שיר לחג המולד", "דייוויד קופרפילד", "שתי ערים" ו"תקוות גדולות". לימים נעשה דיקנס לסופר הגדול בימיו. אף שנהנה מתהילתו, סבל לבסוף ממעריציו ונפרד לשלום מקהלו בקריאה פומבית אחרונה ב-1870. כעבור שלושה חודשים, ב-9 ביוני, לקה בשבץ מוחי ונפטר בגיל 58.
קרא עוד >

צבי אביאל

צבי אביאל היה איש רנסנס, פילוסוף ומשורר. הוא יצר דברים והחריבם באבחה. תמיד ספקן, מתוחכם וחד כתער, תמים כילד, רומנטיקן ללא תקנה — איש של ניגודים שהתקיימו בכפיפה אחת. תחת קסם בלתי נדלה, היטיב לראות את העולם מכולנו, בלע אותו בתשוקה של נער פרא, חצה את הקצוות על מנת לשוב ולמצוא את נפשו בעיניה של דליה, אהובתו היחידה. שישה ספרי שירה פרסם צבי אביאל בחייו. שירים טעונים, קצרים עד כאב, משוועים לעוד. הספר החותם את האנתולוגיה הוא אסופה של שירים שלא ראו אור, מהם שנכתבו בימיו האחרונים. זהו השער השביעי — הפותח את מסעו האחרון.
קרא עוד >

צבי טריגר

נולד ב-1972 בחולון. סופר, פרופסור למשפטים, וחוקר המתמחה בדיני משפחה ודיני חוזים, פמיניזם ותאוריה קווירית, משפט ותרבות. כיהן כסגן דקאן בית הספר למשפטים ע"ש חיים שטריקס במסלול האקדמי המכללה למנהל בשנים 2013-2011. טריגר למד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל-אביב, שם גם למד כתיבה דרמטית ודרמטורגיה בחוג לתיאטרון. בעל תואר שני ושלישי במשפטים מאוניברסיטת ניו יורק (NYU). פירסומיו האקדמיים, העוסקים בביקורת פמיניסטית וקווירית של דיני המשפחה הישראליים, כוללים, בין היתר, ראיון עם הפסיכולוגית האמריקאית קרול גיליגן על הקשר בין משפט ואהבה, ומאמר על ההיסטוריה של אימוץ הדין הדתי בישראל, שכותרתו "יש מדינה לאהבה: נישואין וגירושין בין יהודים בישראל" (שניהם הופיעו בספר 'משפטים על אהבה' בעריכת חנה נוה וארנה בן-נפתלי בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב). נוסף על מחקריו וכתיבתו האקדמית, טריגר מפרסם טורים ודעות, רומנים וסיפורת. הוא מחבר הרומן "מקרה של אזעקת אמת" (הוצאת חרגול, 2005), והספר "ללא מילים: התרבות הישראלית בראי השפה" שכתב עם עמליה רוזנבלום (הוצאת דביר, 2007). פרסם סיפורים קצרים בכתב העת "מסמרים" ובאנתולוגיה "כשמדלין סטו בוכה: סיפורים קצרים על קולנוע" (גלורי, 2007). פרסם ביקורות ספרים בעיתון "הארץ" וב"Time Out תל אביב", ורשימות בענייני מזון וביקורת מסעדות במסגרת טורו השבועי "מי שאוכל לבד" באתר "וואלה!". זכה באות החוקר מצטיין לשנת תש"ע (2010) של בית הספר למשפטים של המכללה למנהל. ב-2012 זכה בפרס צלטנר לחקר המשפט לחוקר צעיר מטעם ארגון רוטרי ואוניברסיטת תל אביב.
קרא עוד >

צבי צרי

צבי צֹרי הוא מחנך מוזיקלי שהעמיד תלמידים הרבה ובהם מנגנים, מלחינים, מוזיקולוגים ומורים למוזיקה. עם ספריו נמנים: "יסודות התאוריה של המוסיקה" (לתלמיד, 1975); "מדריך למורה" (1992 — הוצאת המחבר); "דרכים בהוראת הסולפג'" (הוצאת המחבר, 1996); יומנו של מוצרט" (אור תו, 1999); "שוברט — מבט אל עולמו" (נהר ספרים, 2010); "בטהובן — בעין הסערה" (נהר ספרים, 2011); "ברטוק — מלחין ללא פשרות" (2012);
קרא עוד >

צדוק צמח

צדוק צמח, 1967, יליד תל אביב, אב לבן אחר. למד גאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, תאטרון באוניברסיטת תל־אביב, כתיבה ובימוי בסמינר הקיבוצים ותסריטאות בבית הספר לקולנוע סם שפיגל. זוכה ברס ברנשטיין על המחזה "סדקים בטון", שהועלה בתאטרון הבימה. מחזהו השני "דפוקים" הועלה בתאטרון חיפה וברומניה. מחזה ילדים פרי עטו - "הגמדים מתחת לשמיכות" - הועלה בתאטרון חיפה. מנהל ההצגות והסיורים בחוץ־לארץ של להקת המחול הקיבוצית. ספריו: הציור האחרון של ג'אקופו מאסיני (סדרת ספריה לעם, עם עובד 2014); ג'ונם (ילדים, עם עובד 2016).
קרא עוד >

צור שיזף

צור שיזף נולד בירושלים ב- 1959. מספריו: נמר בהרים, הדרך לאושר, שאנטי שאנטי בלגן, האיש המאושר, אשת הטייס שנעלם רומנים * אשת הטייס שנעלם, חרגול ועם עובד 2011. * האיש המאושר, חרגול ועם עובד 2007. * סערה היא מקום רגוע בשבילנו, הקיבוץ המאוחד סימן קריאה (הספריה) 2000. * אהבה על קו השבר, חרגול 1998. * בודהא האדום, הקיבוץ המאוחד 1995. * הרקדנית, עם עובד 1992. * נמר בהרים, הקיבוץ המאוחד סימן קריאה (הספריה) 1988. ספרי מסע * סוף הדרך: מותה של מדינה, עם עובד 2007. * שאנטי שאנטי בלגן: מסע ישראלי בהודו, חרגול 2004. * הפנאמריקנה, כתר 2001. * כשפים בוונקבמבה, כתר 1997. * הדרך לאושר: מסע במדבריות, כתר 1994. * דרך המשי, הוצאת ידיעות אחרונות 1992. * ספר ים: מסע לאורך קו החוף הישראלי, הוצאת ידיעות אחרונות 1991.
קרא עוד >

צחי שגיב

גדלתי ברעננה וכיום מתגורר בכפר סבא. אני נשוי לדיפלומטית ישראלית ואב לשני בנים ובת. בעל תואר ראשון במנהל עסקים וחשבונאות ותואר שני בתקשורת באינטרנט. התגוררתי במשך שנים ארוכות בטייוואן, בסין ובאוסטרליה. ולפני שלוש שנים שבתי לארץ בתום שהות בת חמש שנים בהודו, במהלכה התגוררתי במומבאי. בשנים האחרונות הקמתי חברה העוסקת ביזמות בנייה.
קרא עוד >

ציפי שחרור

ציפי שחרור, תושבת תל אביב, אם לשניים, סופרת, משוררת ועורכת . פרסמה עשרים ושמונה ספרים, מתוכם אחד עשר ספרי שירה, שני קובצי סיפורים ונובלות וחמישה עשר ספרים לילדים ולנוער, בפרוזה ושירה. - מנהלת ועורכת מאזנים, כתב עת לספרות תרבות ואמנות מטעם אגודת הסופרים, (בשילוב פעילות אמנותית ומנהלית). עורכת אנתולוגיות לשירה ולפרוזה. - עורכת ספרי שירה ופרוזה חפשית. מקיימת מפגשים ספרותיים רבים עם קוראים, בבתי ספר, מתנסים, ספריות, קיבוצים, ומרכזי תרבות שונים בכל רחבי הארץ. - מנחה שנים רבות סדנאות כתיבה בפרוזה ובשירה במסגרות שונות ואוניברסיטאיות. - ערכה את המגזין והפרסומים של המועצה לשימור אתרים. - ערכה עתונים וכתבי עת לילדים ולנוער. כהנה כדירקטורית במועצת הרשות השנייה ובחברת החדשות ( חמש שנים). - ערכה את כתב העת מאזנים מטעם אגודת הסופרים (בעבר ואף בהווה). - זכתה בפרסים על ספריה, ביניהם: פרסי ראש הממשלה 1993 ו- 2002, פרס אק"ום, קרן ת"א ע"ש רבינוביץ ופרס ע"ש חומסקי מטעם אגודת הסופרים. - מפירסומיה : הריקוד האחרון (קובץ סיפורים) 1998 הוצאת מעריב - הד ארצי, אהבה פרהיסטורית (שירה) 2000, הוצאת עכשו, ברבורים חסרי דאגה (שירה) הוצאת ביתן , 1996 חוות החיות של אופיר (לילדים) הוצאת הקיבוץ המאוחד 2002, אלימות בשכונה (לנוער) דני ספרים 2000. קשרים (שירה) הוצאת מעריב, נשמות תאומות (נובלות וסיפורים קצרים למבוגרים) ועוד. ( מצורפת רשימה בביליוגרפית מורחבת.) - לפני כשנתיים ראה אור מבחר של כל שירתה 1974-2006 עם אחרית דבר מורחב מאת פרופ' נורית גוברין.
קרא עוד >