אוליבר טוויסט
מתאים לאפליקצית הליקון בלבד
android apple קריאה מקוונת
גודל: 413 עמוד (לפי 300 מילה בעמוד)
שפה: עברית
הוצאה: 2010
מסת"ב: 42052311
preview
אוליבר טוויסט
מחבר: צ'ארלס דיקנס
הוצאה: מודן הוצאה לאור   סוגה: בני נוער   תרגום: שהם סמיט ואמנון כץ

מרגע שנולד אוֹלִיבֶר טְוִויסְט בבית מַחסֶה עלוב בעיירה כפרית באנגליה, נחרץ גורלו להיות יתום מסכן ורעב הנתון לחסדיהם של אחרים. לאחר שהוא עובר על כללי בית המחסה ומבקש תוספת דייסה במשפט המפורסם, "בבקשה, אדוני, אני רוצה עוד", הוא נמכר לעבודה כשוּלְיה של קברן. בעקבות התנהגותו האכזרית של מעבידו, בורח אוֹלִיבֶר ללונדון ומצטרף לכנופיה של ילדים כייסים המונהגת על ידי נוכל בשם פֵייגִין. כשכבר נדמה שאפסו סיכוייו להיחלץ מחיי הפשע, מגלה אוֹלִיבֶר שעדיין נותרו אנשים נדיבים וטובי לב בעולם, המוכנים להתמודד עם קשיים רבים כדי להציל את נפשו הטהורה.
אוֹלִיבֶר טְוִויסְט, ספרו הנפלא של צַ'רְלְס דִיקֶנְס, אינו מאבד מקסמו גם כמעט מאתיים שנים לאחר שנכתב. הדמויות הסַסגוֹניות הממלאות את דפיו - אוֹלִיבֶר התם, פֵייגִין הערמומי, דוֹדְגֶ'ר התחבולן ורוֹז מַיילִי המלאכית - הפכו עם השנים לבני בית מוּכָּרים ואהובים אצל מיליוני אנשים ברחבי העולם.

צ'ארלס דיקנס

גדול מספרי אנגליה. נולד בעיירה פורטסי (ליד פורטסמות, אנגליה) ב-7 בפברואר 1812 לאב, פקיד ממשלתי רודף מותרות. ילדותו עברה מתוך חוסר בטחון כלכלי ובנדודים מדירה לדירה ומרובע לרובע. תחילה נתחנך על ידי אמו ודודתו, ורק בגיל 9 התחיל מבקר בבית-ספר. בשנתו ה-11 נסתבך אביו בחובות. ואז הוצא הנער מבית-הספר ונשלח למשכן את חפצי המשפחה, כולל ספריו האהובים. לאחר שנאסר אביו בגלל חובותיו, אולץ לעבוד בבית-מלאכה למשחות-נעליים, בהדחת בקבוקים והדבקת פתקים. כל אותם מאורעות הטביעו עליו רושם עמוק, שבא לביטוי בספריו. בגיל 15 היה שליח במשרד ואחר-כך מזכירו של עורך-דין. לאחר שלמד קצרנות נעשה בגיל 20 כתב פרלמנטרי. תוך כדי עבודתו העיתונאית התחיל לפרסם סדרת רשימות על חיי לונדון, עליהן חתם בפסבדונים "בוז".
ב-1835 כינס את רשימותיו בספר "רישומים מאת בוז, המתארים חיי יום- יום ואנשי יום-יום". הספר קצר שבחים בזכות סגנונו המבריק ותיאוריו הקולעים, ועורך "איבנינג כרוניקל" הציע לדיקנס לפרסם בעיתון חלק שני של "רישומים". תוך שנים מעטות נעשה דיקנס לסופר הפופולרי ביותר בדורו. בזה אחר זה חיבר כשלושים סיפורים ורומנים, שנדפסו תחילה בעיתונים, או בחוברות בהמשכים, וזכו לקהל-קוראים עצום. שקידתו היתה מפליאה: עוד בטרם סיים את כתיבתו של סיפור אחד, כבר התחיל לחבר סיפור ארוך שני. לצד כתיבתו המקורית יסד וערך כתבי-עת שונים, בהם הדפיס בהמשכים את סיפוריו. כן פרסם מאמרים רבים, הרצה, נאם וקרא מיצירותיו לפני הקהל: חיבר מערכונים היתוליים, ביים ושיחק בלהקות חובבים, ואף הציג מעשיי להטים לפני בני ביתו וידידיו. הוא כבש לבבות ביפי מראהו, בחביבותו ובחיותו. פעמים אחדות יצא למסעות באמריקה ובאיטליה, אותם תיאר בפרקי מסע מרתקים. נוסף על כל אלה היה פעיל בעסקי ציבור: מעולם לא שכח את ילדותו הדלה וקידש מלחמה על העוני והבערות: יסד מועדונים לפועלים, מעונות לחסרי בית ומוסדות-השכלה. פעילות ענפה זו ערערה את בריאותו והוא לקה בשיתוק חלקי. בעודו משלים את הפרקים האחרונים של סיפורו "תעלומת אדוין דרוד" מת ב-8 ביוני 1870. נקבר בפינת-המשוררים שבכנסיית וסטמינסטר וביתו נעשה מוזיאון לזכרו.
ב-1902 הוקמה אגודה להנצחת זכרו ונוסד רבעון בשם "דיקנסיאן" לחקר פעילותו ויצירותיו. עד 1980 הופיעו כמאה ספרים המוקדשים לסופר, חייו, אישיותו ויצירותיו. דיקנס שייך לאותם מספרים יחידי סגולה, שנתמקדו בהם כל סגולותיו של יוצר אמן בעל דמיון נלהב ונפש של משורר. בכשרון נדיר השכיל לקשר את שני הקצוות המנוגדים-לכאורה בפעלו הספרותי, שכן הוא היה רומנטיקן רגשני וגם ריאליסט סאטירי, שנטה פעם לגרוטסקה לגלגנית ופעם לתיאורי פשעים ואימה. הוא ידע ללגלג ולזעזע, ללחום בפגעי החברה ולסלוח, לעורר-צחוק ולהזיל דמעות. ואף שרוב גיבוריו מוצגים בדרך הפשטנית של לבן מול שחור, היה דיקנס אמן בעיצוב דמויות בלתי-נשכחות, ששמות כמה מהם היו לסמלים ומטבעות-לשון (אוליבר, פייגין, פיקוויק, סקרוג' ועוד). בזכות העלילה רצופת ההפתעות והתהפוכות, הסגנון כובש-הלב והאוירה הכופה על הקורא הזדהות עם הגיבורים וגורלם, מוסיפים רוב ספריו להיות מן הנקראים והפופולריים ביותר על צעירים ומבוגרים, וכן מן המומחזים והמצולמים ביותר.

מקור: אתר "הרפתקה"

 
ביקורות
לספר זה התפרסמו 1 ביקורות

יתום אני, הארץ ספרים

מאשה צור גלוזמן תאריך: 28-07-2010

העברית של המתרגמים שהם סמיט ואמנון כץ נהדרת ומענגת, וכמו ביצירות מעולות רבות, לא ניכר בה המאמץ הרב שבוודאי הושקע כדי לעבור באלגנטיות משפה גבוהה מאוד, כמעט פאתטית (בהוראה המקורית של המלה), לשפת רחוב מלאה ביטויים וסלטות מילוליות - עסק לא פשוט בעברית. מלבבת גם ההקדמה "הלא חינוכית" ברוח דיקנס, המתרה בקוראים הצעירים לא להתייאש מקטעים שנראים להם כעת משמימים ופשוט לדלג עליהם, עם ההבטחה שבעוד שנים מספר קטעים אלה ודאי ייראו להם אחרת לגמרי.

לקריאה נוספת לחץ כאן