עמק האושר
מתאים לאפליקצית הליקון בלבד
android apple קריאה מקוונת
גודל: 350 עמוד (לפי 300 מילה בעמוד)
שפה: עברית
הוצאה: נובמבר 2016
מסת"ב: 978-965-132-608-0
preview
עמק האושר
מחבר: פטריק וייט
הוצאה: עם עובד   סוגה: סיפורת תרגום   תרגום: אברהם יבין

הֶפּי ולֵי (עמק האושר) הוא מקום של חלומות וסודות, של שלג וקרח ורוחות. בעיר הקטנה והנידחת הזאת יש לכל אחד איזו פרשה לספר עליה, פרשה של אבדן, געגועים ובדידות. רופא שמבקש להסתלק משם, צעירה שהוא התאהב בה, בת עשירים שנכבשה בקסמי עובד זר.
אבל את הֶפּי ולֵי קשה לעזוב, וגיבוריו של פטריק וייט – כל אחד בייחודו – לומדים בדרך הקשה להשלים עם מצבם.

פטריק וייט

פטריק וייט 1912- 1990 היה סופר אוסטרלי חתן פרס נובל לספרות (1973), האוסטרלי היחיד שזכה בפרס זה. כונה "המשורר הגדול של המרחבים האוסטרלים", חיבר 27 רומנים ושמונה מחזות לתיאטרון. בשנת 1973 נבחר לאיש השנה של אוסטרליה.

כתיבתו מצטיינת ביכולתה לתאר אזורי טבע משונים. היא מאופינת בשימוש רב בטכניקת זרם התודעה ובסיפורי הרפתקאות באזורים נידחים ושופעי חיות נדירות, בדרך כלל על קו אוסטרליה-ניו זילנד. הרומן הגדול שלו, עין הסערה (The Eye of the Storm), וספרו המפורסם הראשון ווס (Voss) הם מעין יצירות אפיות מודרניות.

 
ביקורות
לספר זה התפרסמו 2 ביקורות

עמק האושר: בחזרה לרומן הביכורים של פטריק וייט, הארץ

אריאנה מלמד תאריך: 26-12-2016


שנים ספורות אחרי שראה אור, וייט גנז את הספר; הוא סירב להתיר להוצאות להדפיסו מחדש וציווה כי לא יראה אור שוב בימי חייו. הסיבה הרשמית לכך היתה חשש מתביעת דיבה. על פי גרסתו של וייט, הספר נכתב אחרי תקופה שבה עבד כרועה צאן בחור נידח וקפוא, לא שונה מאוד מן העיירה הֶפּי ולי וה"שלוגית האפורה" של רחובותיה והחיים האפורים של אנשיה. מן הסתם רצה, כמו גיבוריו, לברוח משם. הוא הצליח, ומן הזיכרונות טווה את הסיפור, אבל קרוב מדי לתולדותיה של משפחה אמיתית שהכיר. לכן ציווה שידפיסו שוב רק אחרי מותו, והספר ראה אור שנית באוסטרליה ב–2012, 22 שנה אחרי מותו של וייט.
לקריאה נוספת לחץ כאן

"עמק האושר": מה הופך את פטריק וייט לסופר גדול, הארץ ספרים

רות אלמוג תאריך: 17-01-2017

אין ספק שהספר — מפל אדיר של מלים, דימויים, מטאפורות, האנשה של דוממים וחפצים, דיבור ישיר ועקיף, מונולוגים של זרם התודעה בצד סיפֵּר כל־יודע, החלפות מפתיעות של מְסַפְּרים וכיוצא באלה תחבולות — קשה מאוד לתרגום. אברהם יבין צלח את כל המכשולים הללו ולפנינו ספר שראוי לקרוא לאט, אף לשוב לקרוא משפטים שאינם מובנים בקריאה ראשונה, תוך הקשבה ממוקדת ומסורה. באופן מוזר, המגע הנדיר בגאונות כמו מלטף את הנשמה.
לקריאה נוספת לחץ כאן