הרוחות של בלפסט
מתאים למכשירים הבאים
android apple קריאה מקוונת windows kindle
גודל: 259 עמוד (לפי 300 מילה בעמוד)
שפה: עברית
הוצאה: מרץ 2016
מסת"ב: 978-965-766-414-8
preview
הרוחות של בלפסט
מחבר: סטיוארט נוויל
הוצאה: תמיר//סנדיק   סוגה: מתח ופעולה   תרגום: שי סנדיק

ג'רי פיגאן, רוצח שכיר לשעבר בשירות האיי.אר.איי מוצא מנוח לנפשו. שנים-עשר האנשים שחיסל מטילים צל על חייו ורודפים אותו לילות כימים.
רגע לפני שהוא מאבד את שפיותו הוא מבין מה עליו לעשות כדי להיפטר מרודפיו: לנקום במי ששלחו אותו לבצע את מעשי הרצח. החל בפוליטיקאים תאבי הבצע דרך כוחות הביטחון המושחתים ובריוני הרחוב וכלה במשתפי הפעולה הצופים מהצד שאפשרו לפשעים לקרות - כולם מוכרחים לשלם את המחיר.


כשמסע הנקמה של פיגאן מאיים לערער את תהליך השלום בצפון אירלנד, חברים ואויבים ותיקים כאחד רוצים במותו. המשימה מוטלת על דיוויד קמפבל, שיעשה את המלאכה עבור שולחיו, אבל לא רק עבורם. לקמפבל יש סיבות משלו לסלק את פיגאן מהזירה - סודות ממלחמה מכוערת שחייבים להיקבר, גם אם הרוחות חושבות אחרת.


הרוחות של בלפסט, רומן הביכורים של סטיוארט נוויל, זכה בפרס המותחן הטוב ביותר של השנה מטעם הלוס אנג'לס טיימס ונבחר לרשימת עשרת המותחנים המובילים של הניו יורק טיימס לשנת 2009. הוא זכה בפרס מיסטר (Mystere) הצרפתי לרומן המתח הזר הטוב ביותר ותורגם לתריסר שפות. בימים אלה הוא מעובד לסרט קולנוע בכיכובו של פירס ברוסנן.

סטיוארט נוויל

סטיוארט נוויל כתב שישה מותחנים עטורי פרסים שכבשו במהירות את רשימות רבי המכר בבריטניה ובארה"ב וערך את אסופת הסיפורים בלפסט נואר יחד עם אדריאן מק'גינטי. כיום הוא מתגורר עם אשתו וילדיו בפורטדאון שבצפון אירלנד.

 
ביקורות
לספר זה התפרסמו 1 ביקורות

אין רגע דל: "הרוחות של בלפסט" הוא ספר מתח קצבי, מטריד ומרתק, וואללה

יונתן גרוסמן תאריך: 09-05-2016


מה שהופך את "הרוחות של בלפסט" ליותר מעוד רצף מוצלח של קטעי אקשן הוא ההקשר הפוליטי שלו. הספר לא מנסה לטשטש או לייפות את העמימות המוסרית שמאפיינת את הסכסוך הצפון-אירי, ובעצם כמעט כל סכסוך אתני ודתי בעולם. מצד אחד, פיגאן הוא אדם טוב ביסודו שמתחרט על פשעיו האיומים ומבקש לכפר עליהם, וקשה שלא להחזיק לו אצבעות כשהוא מבקש לחסל את הבני-זונות שגרמו לו לבצע אותם. מצד שני, המנוולים האלה הם אותם האנשים שכיום מחזיקים את הסכם השלום בצפון-אירלנד על כרעי התרנגולת הדקיקים שלו, וחיסולם על ידי פיגאן פירושו חידוש מלחמת האזרחים ומותם של חפים מפשע רבים נוספים. כך גם עם קמפבל, הנמסיס של פיגאן, שלכאורה משרת את כוחות הביטחון, אבל לא מהסס לרצוח אנשים תמימים או להכניס מכות רצח לקשיש כדי לשמור על הכיסוי שלו, או סתם כי "המוות נצמד לאנשים שמשתמשים בו, כמו צחנת בית מטבחיים" (עמ' 190). וכאשר קמפבל דווקא מנסה לשכנע את המפעילים שלו להציל חפים מפשע ממוות מיותר, הוא מגלה שממש לא איכפת להם. למעט הבוס הגדול של "הרעים" הרפובליקנים – ביריון מזרה אימים שמתואר באופן פשטני מעט כהתגלמות השטן עלי אדמות – אין בסיפור אף דמות שהיא טובה לגמרי או רעה לגמרי. לכולן מגיע למות ולאף אחת לא מגיע – תלוי מאיזו זווית מסתכלים על זה. אמביוולנטיות כזו היא לא פשוטה לעיכול, ובמקרים רבים היא עלולה ליצור רתיעה מסוימת מהיצירה, אבל כתיבתו של נוויל אינה נטולת מצפן מוסרי. הוא מנסה לאתגר את הקוראים ולא לערער אותם, ומדגיש שגם אם אין אמת אחת אוניברסלית, ישנם פיתרונות טובים יותר וטובים פחות.
לקריאה נוספת לחץ כאן