ערה
מתאים למכשירים הבאים
android apple קריאה מקוונת windows kindle
גודל: 67 עמוד (לפי 300 מילה בעמוד)
שפה: עברית
הוצאה: 2013
מסת"ב: 315834
preview
ערה
מחבר: אגי משעול
הוצאה: הקיבוץ המאוחד   סוגה: שירה

"מכורסה ירוקה הוא נוטה פתאום קדימה" – כך נפתח מחזור השירים ערה, בתנועה המפעילה כמו אפקט פרפר, מהלך רגשי של פרידה, עד ל- delete forever החותם את הספר.

במשפטים דרוכים וישירים, תוך שימוש בחומרים מן המוכן, נחשפים קשרים בו זמניים- נסתרים ברובם – בין המתרחש בנפש לבין המתרחש בעולם הסובב אותה.

ערה הוא ספר שיריה ה-16 של אגי משעול, מנהלת ביה"ס לשירה "הליקון".

אגי משעול

אגי משעול (1946) נולדה בטרנסילבניה, רומניה.

החל משנות ה-90 זכתה משעול לפופולריות הולכת וגוברת גם בקרב מבקרים וגם אצל קוראים מן השורה, ובשנת 1995 אף זכתה בפרס ראש הממשלה.

מנהלת בית-הספר לשירה של "הליקון", ומנחה סדנאות כתיבה במסגרות שונות. היא מתגוררת בכפר מרדכי.

 
ביקורות
לספר זה התפרסמו 2 ביקורות

השירה החכמה של אגי משעול

אמיר בקר - הארץ תאריך: 16-09-2013

שירתה של משעול חכמה ומתוחכמת. המהלֵך בין החוכמה לתחכום עשוי למעוד לשלוליות ההתחכמות, אך השירים ב"ערה" אינם תועים לשם אלא מתוך בחירה, ובקריצה לעברנו: "אולַי תַפסיק רֶגע עִם הַחֶרֶב/ וְתָזיז את הלַהַט?/ קַפֵּל תַ'כְּנָפַים/ ואַל תִהיֶה כזה/ שָֹרָף// הִנֵה נִכנַסתי./ יָצָאתי./ מַה קָרָה?". מסגרת השיר נמסרת בכותרתו: To: shomerhagan@gmail.com, וממנה אנו למדים כי מדובר בעצם בדואר אלקטרוני הממוען, שומו שמים, אל המלאך שומר הגן. המשוררת מוסיפה חיוך על צחוק בשורת חתימה מוכרת, לעתים טורדנית: "נשלח מה-iPhone שלי". אך מתחת לטון המחויך מסתתרת משאלה יוקדת, שאנו מפענחים כשעולה בנו סיפור גירוש האדם מגן עדן. הכרובים ולהט החרב המתהפכת הוצבו, כזכור לנו מבראשית, "לשמור את דרך עץ החיים".

לקריאה נוספת לחץ כאן

אגי משעול, ערה

אלי הירש תאריך: 23-08-2013

בנחישות הזאת למחוק סופית, לתמיד, יש משהו מפתיע. למה מחיקה כזאת נחוצה, והאם היא אפשרית בכלל? אין לשאלות האלה תשובה פשוטה – אולי כאב האובדן כה גדול שיש צורך להכחיש אותו – אבל שירי הספר מעידים שבמידה רבה המחיקה הצליחה, ובשיר המשמעותי ביותר במחזור, "בשם האם", מסתתר גם ההסבר למה. זה שיר מורכב שיש לו אספקטים פמיניסטיים, אך משעול גם משרטטת בו גבולות, בעיקר את גבולותיה שלה ובעקיפין את גבולות אהבתה – "אישה היא לא קרש הצלה שנאחזים בו בשארית הכוח… גופה אינו בשר שתוקעים בו יתד לנפח עליו אוהל… ואני מעולם לא חשבתי שמגיע לך משהו יותר מאהבה." ואולי נרמז כאן שדווקא אהבה כזאת, נקייה וטהורה כביכול, כמעט מופשטת אולי, כזאת שאפשר לומר עליה "רק אהבה" או "אהבה לשם אהבה", אפשר וצריך למחוק בבוא יומה.

לקריאה נוספת לחץ כאן