א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  כ  ל  מ  נ  ס  ע  פ  צ  ק  ר  ש  ת
וולטר
וולטר
(1694- 1778) שם העט של פרנסואה-מארי ארואה, פילוסוף וסופר צרפתי. היה מאנשי הרוח הבולטים של עידן הנאורות והאמין שהספרות היא כלי לשינוי החברתי. כתביו הציניים, הסאטיריים והפילוסופים הציגו את סלידתו מהנצרות, מחוסר הסובלנות ומהרודנות. כתב שירים, מחזות, מאמרים בנושא היסטוריה, ספרים, סיפורים קצרים ועוד. כיום אנו קוראים בעיקר את הפרוזה הפילוסופית שלו.
מידע נוסף
וולטר מישל
וולטר מישל
פרופ' וולטר מישל, הנחשב לאחר הפסיכולוגים המשפיעים ביותר במאה העשרים, מכהן כנשיא הכבוד של המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קולומביה מ-1994 ועד היום. הוא כתב יותר ממאתיים מאמרים מדעיים, חיבר את הספר פורץ הדרך בתחום חקר האישיות Personality and Assessment (אישיות והערכה") והיה אחד ממחברי הספר Introduction to Personality ("מבוא לאישיות"), שיצא לאחרונה במהדורה שמינית. פרופ' מישל זכה בתואר דוקטור של כבוד מטעם האוניברסיטה העברית ב-2010; נבחר לחבר באקדמיה הלאומית למדעים ובאקדמיה האמריקנית לאמנויות ולמדעים, וזכה בפרסים רבים על תרומתו המדעית יוצאת הדופן, ביניהם: פרס המדען המצטיין מטעם האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, המחלקה לפסיכולוגיה קלינית, לשנת 1978; פרס על תרומה מדעית מצטיינת מטעם האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה לשנת 1982; פרס המדען המצטיין מטעם האגודה לפסיכולוגיה חברתית ניסויית לשנת 2000; בפרס גרומאייר לפסיכולוגיה ב-2011 וכן בפרס לודוויג ויטגנשטיין ב-2012. הוא מתגורר בניו יורק.


מידע נוסף
וולי לאמב
וולי לאמב
מידע נוסף
וולפגנג קפן
וולפגנג קפן
וולפגנג קפן (1906-1996) מבוגר מדור הסופרים שהחל את דרכו אחרי המלחמה. בניגוד להיינריך בל, זיגפריד לנץ או גינתר גראס, שפרסמו את ספריהם הראשונים בשנות החמישים, כתב קפן את יצירות הביכורים שלו כבר בשנות השלושים. הרומנים אהבה אומללה Eine ungluckliche Liebe, 1934 ו-החומה רועדת Die Mauer schwankt, 1935 מופיעים סמוך לעליית הנאצים, ועולמם הקודר לא משקף את זוועת השלטון החדש, כי אם את ניסיון החיים המר שחווה בתור ילד בפרוסיה שלפני מלחמת העולם הראשונה, ובתור מתבגר ברפובליקת ויימאר. הראשון מספר על הניכור בין שני אוהבים, והשני מתאר את אי-יכולתו של מהנדס לשקם את עירו שנהרסה במלחמה, את הקשיים והאדישות שבהם נתקל. קפן מתאר את האדם במצבו העגום, במישור הפרטי והציבורי כאחד.

העוגמה מוצאת את ביטוייה בכתביו וגם בביוגרפיה האישית שלו. קפן נולד מחוץ לנישואין וגדל ללא אב, חי תמיד בשולי החברה, התבונן בה מן הצד ותמך בחלשים ובמנודים. את צעדיו הראשונים כסופר עשה בברלין, וקיים קשרים הדוקים עם יהודים רבים שקנו לעצמם מעמד בולט בתרבות הגרמנית לפני עלייתו של היטלר לשלטון. מי שבבוא היום יזמין את הרומנים הראשונים שלו ויוציא אותם לאור אצל המו"ל היהודי ברונו קסירר, הוא הלקטור הנודע מקס טאו, אף הוא יהודי.

אין זה מפתיע אפוא שכבר ב-1934 עוזב קפן את גרמניה בחברת כמה מידידיו היהודים. הרומן השני שלו נכתב בהולנד, שבה חי שנים אחדות, אך כיוצר הוא תלוי בשפה הגרמנית, וב-1938 שב לברלין. בשנות המלחמה הוא שורד בתור כותב תסריטים לתעשיית הקולנוע, אך אין הוא מסוגל לשרת את התעמולה הנאצית, ולבסוף נאלץ לרדת למחתרת.

קפן אינו איש פוליטי, ועולמו האמיתי הוא עולם הספרות. גם בזה הוא שונה מסופרי הדור המתחילים לכתוב אחרי המלחמה: שלטונו של היטלר לא ניתק אותו מן הזרמים התרבותיים שנעלמו בגיהינום הנציונל- סוציאליסטי. כבר בשנת 1933 היו הטקסטים של פרנץ קפקא והאקספרסיוניסטים, של מרסל פרוסט ושל גרטרוד סטיין חלק בלתי נפרד מאופק היצירה שלו.

כאשר הוא חוזר לכתוב אחרי המלחמה, הפרוזה שלו ניזונה לא רק מן ההלם של הרייך השלישי, אלא גם מתפיסתו האסתטית, ששורשיה נטועים עמוק בשנות העשרים. ב-1927 ראה אור התרגום לגרמנית לספרו של ג'יימס ג'ויס יוליסס. קפן ממהר לקרוא את הספר ורישומו ניכר שנים רבות אחר כך, בשלושת הרומנים שכתב בעקבות המלחמה. יונים בדשא מציג לפנינו מספר רב של דמויות, והקורא מתוודע אליהן באמצעות זרמי התודעה שלהן המשקפים את העלילות השונות.

מתוך אחרית הדבר לספר
מידע נוסף
ויואן דנון
ויואן דנון
דומיניק-ויוואן דֶנוֹן (1825-1747) הוא דיפלומט, צייר, היסטוריון של האמנות. הוא נלווה לנפוליאון במסעות הכיבוש שלו במזרח התיכון ובאירופה, היה אחראי על העברתם לצרפת של אוצרות תרבות אדירים ויסד את מוזיאון הלובְר. דמותו הכריזמטית שימשה מקור השראה לסופרים כסטַנדאל ושַטוֹבריאן, האחים גוֹנקוּר, אנטול פראנס ואחרים.
מידע נוסף
ויטאלי בוצ'אצקי
ויטאלי בוצ'אצקי
מידע נוסף
ויליאם הארט
ויליאם הארט
מידע נוסף
ויליאם הייזליט
ויליאם הייזליט
ויליאם הייזליט נולד בקנט באנגליה ב-1778, אך נדד רוב ימי ילדותו לאירלנד ולצפון אמריקה בעקבות אביו, ששימש כומר. בצעירותו נסע לפריז במטרה להיות צייר, אך במהרה הבין שלא יוכל להצטיין באמנות הזו, ופנה לעיתונות ולספרות. באותה תקופה פגש את וורדסוורת', קולרידג' ואינטלקטואלים אחרים בני התקופה ויצר קשרים הדוקים עמם. עם זאת היה הייזליט בעל מזג קשה, והסתכסך עם רוב חבריו. ב-1805 החל להתעניין במטאפיזיקה, המשיך בלימודי פילוסופיה והוציא לאור את ספרו הראשון "On the principles of human". למרות הצלחתן של כמה יצירות ספרותיות פרי עטו, נודע הייזליט כמבקר ספרות, עיתונאי ומסאי. הוא מת ב-1830 ונקבר בחצר כנסיית סנט אן שבלונדון, לצד בנו ואולי כמה מהחברים שנותרו לו.
מידע נוסף
ויליאם לה קיו
ויליאם לה קיו
מידע נוסף
ויליאם פוקנר
ויליאם פוקנר
ויליאם פוקנר נולד ב-1897 ונפטר ב-1962. היה סופר ומשורר אמריקני וזכה בפרס נובל לספרות בשנת 1949. ביצירתו תיאר את ניוונה של החברה הדרומית בארצו, ואת ההתנגשות המתמדת בין לבנים ושחורים. כתיבתו היא בתחום הסיפור הפסיכולוגי והוא השתמש בטכניקת זרם התודעה. כיום נחשב פוקנר לאחד הסופרים האמריקנים הגדולים של המאה העשרים.
מידע נוסף
ויליאם שקספיר
ויליאם שקספיר
מידע נוסף
ויסלבה שימבורסקה
ויסלבה שימבורסקה
ויסלבה שימבורסקה (2012-1923). משוררת פולנייה, מסאית ומתרגמת ספרות צרפתית. כלת פרס נובל לספרות לשנת 1996.
מידע נוסף
ויקטור הוגו
ויקטור הוגו
(1885-1802) היה סופר, משורר, מחזאי ופוליטיקאי צרפתי, ממייסדי זרם הרומנטיקה. נחשב לגדול משוררי צרפת, ומעבר לגבולות ארצו נודע בעיקר בזכות ספריו המפורסמים: "הגיבן מנוטרדאם" ו"עלובי החיים". התעניין גם באמנויות היפות: השאיר רישומים ובתחום האדריכלות והיה ממובילי תנועת התחייה הגותית בצרפת.

כל חייו האמין הוגו בחופש ובצדק וקשר את יצירתו הספרותית אל הפוליטיקה. התנגדותו הגלויה להפיכה של נפוליאון השלישי ב-1851 אילצה אותו לברוח מן הממשלה החדשה אל מחוץ לגבולות צרפת, והוא נותר בגלות עד לנפילתו של נפוליאון ב-1870, אז חזר לצרפת כגיבור לאומי.

הוגו היה לדמות נערצת ברחבי העולם, שסייעה לעצב ולשמר את פניה של הרפובליקה השלישית ואת הדמוקרטיה בצרפת. מותו הוביל לאבל לאומי כבד; יותר משני מיליון בני אדם השתתפו בתהלוכת ההלוויה שלו בפריז, שצעדה משער הניצחון עד למקום קבורתו בפנתאון.

מקור: ויקיפדיה
מידע נוסף
ויקטוריה סקוט
ויקטוריה סקוט
ויקטוריה סקוט היא מחברת הסדרה Dante Walker. היא מתגוררת בדלאס עם בעלה, ועובדת על ספר ההמשך של "אש וגשמי זעף".
מידע נוסף
ולדיסלב חודסביץ'
ולדיסלב חודסביץ'
(1933-1886) משורר וסופר רוסי השייך ל'תור הכסף' של שירת רוסיה. נכד ליעקב ברַפמן, יהודי משומד, בעל 'ספר הקהל' הידוע לשמצה בתולדות יהדות רוסיה. הוא עצמו היה פילושמי ותרגם, עם לייב יפה, שירה עברית לרוסית.
מידע נוסף
ולטר בנימין
ולטר בנימין
ולטר בנימין (1940-1892), מחשובי ההוגים של המאה העשרים, נולד בברלין למשפחה יהודית אמידה. הגותו עסקה בפילוסופיה, ביקורת התרבות, היסטוריה וסוציולוגיה.
עם עליית הנאצים לשלטון עזב בנימין את ברלין ולבסוף הגיע לפריז. בספטמבר 1940 ניסה להבריח את הגבול מצרפת לספרד כדי להגיע משם לאמריקה. הוא ובני קבוצתו הצליחו לעבור לספרד, אך כשנאמר לו שיגורש בחזרה, שם קץ לחייו. ממכתביה של חנה ארנדט עולה כי במהלך השהות המשותפת בפריז והנסיונות להשיג אשרה אמריקאית, העלה בנימין את אפשרות ההתאבדות לא פעם: "מצבו של בנג'י [בנימין] מדאיג אותי מאוד. (…) כעת אני משוכנעת יותר מאי-פעם שחשוב להבטיח לו הכנסה. להרגשתי, יצירתו התפתחה עד לפרטי הפרטים של הסגנון. הכול מפורש יותר והססני פחות. תכופות נראה לי שרק עכשיו הוא מגיע לעסוק בדברים החשובים לו באמת. יהיה מחריד אם משהו יעכב בעדו עכשיו." כתבה ארנדט במאי 1939 לגרשום שלום.
דרכי מחשבתו היו פורצות דרכים, ולהגותו נודעת השפעה גדולה גם כיום. יצירותיו המרכזיות: "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני", "בודלייר", "משימתו של המתרגם", "תזות על מושג ההיסטוריה", "פרויקט הפסאז'ים".
אזורי ביניים, ותווך עמדו במרכז הגותו – השיטוט, התרגום, הצילום והפסאז' הם מונחים מרכזיים במחשבתו – ובכך השפיע רבות על אופני המחשבה של המאה העשרים: מתרכז באופני תנועת הדברים והמחשבה, מחפש מעברים (כשמה של האנדרטה לזכרו שפיסל דני קרוון בפּוֹרט בּו), מקומות חציה ופרצות.
מידע נוסף
ולרי זנאטי
ולרי זנאטי
ולרי זנאטי נולדה ב-1970 בעיר ניס שבצרפת. שנות התבגרותה עברו עליה בישראל, והן חקוקות ביצירתה. זנאטי היא סופרת, תסריטאית ומתרגמת. היא פרסמה ספרים לבני נוער שתורגמו לחמש-עשרה שפות, ותרגמה לצרפתית, בין היתר, עשרה רומנים של אהרן אפלפלד.
מידע נוסף
ונדה יוקנייטה
ונדה יוקנייטה
נדה יוקנייטה, שנולדה ב-1949, היא סופרת ומחזאית ליטאית ידועה ומוערכת מאוד בארצה. ב-1995 פירסמה רומן קצר, ומאז עברה לכתיבה תיעודית. ב-2002 פירסמה יוקנייטה את הספר "קולי בוגד בי", שבו סיפרה על ילדים חסרי בית במציאות הפוסט-סובייטית הקשה בליטא. "נהגה בחשיכה" פורסם בליטא ב-2007. באחד הראיונות אתה הסבירה כי מעולם לא חשבה לכתוב כתיבה תיעודית - היא פשוט סבלה ממשבר יצירתי כשכתבה את הרומן האחרון שלה.
מידע נוסף
ונסה דיפנבאו
ונסה דיפנבאו
מידע נוסף
ונסה קייג'
ונסה קייג'
מידע נוסף
וסנטו מלינה וברנדה דיוויס
וסנטו מלינה וברנדה דיוויס
שתי תזונאיות אמריקאיות מוסמכות וכותבות מוכשרות שהוציאו מתחת ידן ספרים חשובים בנושאי טבעונות, צמחונות, רו-פוד וריפוי של מחלות באמצעות תזונה. שתיהן מרצות מבוקשות בעולם, מטפלות מוסמכות ומכהנות בתפקידים ציבוריים מקצועיים נכבדים בארה"ב.
מידע נוסף
ורד אלפרט
ורד אלפרט
ורד אלפרט היא אמנית רב־תחומית, ילידת 1966. גדלה בשכונת הרופאים בבית־החולים פוריה, בתם של רופא ואחות. התחנכה בבית החינוך המשותף בעמק הירדן ובתיכון בית־ירח. בוגרת המרכז האקדמי ויצו חיפה בתקשורת חזותית ובעלת תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה. זהו ספר השירה השני שלה. קדם לו ספר השירה “סוזאן” (פרדס 2015).
מידע נוסף
ורד שנבל
ורד שנבל
מידע נוסף
ורדה פוקס
ורדה פוקס
מידע נוסף
ורה ג'אקוני
ורה ג'אקוני
ורה ג'אקוני נולדה במונטווידאו שבאורוגואווי ב-1974, אך את מרבית חייה חיה בבואנוס איירס. היא עובדת כעורכת וככתבת בעיתונות ובכתבי עת רבים, ומנחה חוגי כתיבה זה שנים. מאז פרסומו של ספרה בבשרי החי ב-2011 בהוצאת Eterna Cadencia - אחת ההוצאות העצמאיות האחראיות להתעוררות המחודשת של ההוצאות העצמאיות בארגנטינה – מעוררת כתיבתה של ג'אקוני עניין הולך וגובר אצל המבקרים, וסופרים רבים רואים ביצירתה שילוב מעודן של המסורת הספרותית הבריטית-אמריקאית עם שורשי הספרות מאזור הריו דה פּלַטַה בארגנטינה. ג'אקוני ממשיכה מסורת של סופרות יחידות במינן בארגנטינה ובאורוגוואי, כגון ארמוניה סומרס, נורה לאנגה, מארוסה די ג'ורג'יו ואבה הוארט. אלה מצאו שפה נדירה, קול שונה ואופני סיפור בלתי רגילים שתוקפים היטב את אי הנחת של האדם – בייחוד של האישה - בחברה המודרנית
מידע נוסף
ורוניקה רות
ורוניקה רות
ורוניקה רות היא המחברת של מפוצלים ומורדים, שני הספרים הראשונים בסדרה "מפוצלים", המופיעים בראש רשימת רבי המכר של ה"ניו-יורק טיימס". בעקבות הצלחת סדרת הספרים והסרט "מפוצלים" מקדישה כיום ורוניקה רות את כל זמנה לכתיבה.

תצלום: מוויקיפדיה
מידע נוסף
ורלם שלמוב
ורלם שלמוב
(1982-1907) משורר, סופר ומסאי רוסי יליד וולגודה.
למד משפטים באוניברסיטת מוסקבה והצטרף לקבוצה טרוצקיסטית שפעלה בה. ב־19 בפברואר 1929 הוא נעצר ונשלח לשלוש שנות עבודת פרך בווישרה שבצפון הרי אורל בעוון הפצת הקונטרס "מכתבים לקונגרס המפלגה" שמתח ביקורת על סטלין.
עם חזרתו למוסקבה בשנת 1933 החל לפרסם את כתביו. ב־1 בינואר 1937, עם פרוץ "הטיהורים הגדולים", נאסר שלמוב שוב בגין "פעילות קונטר-רבולוציונית טרוצקיסטית" ונשלח לחמש שנים בגולאג קולימה (מזרח סיביר), שנודע לשימצה כ"ארץ המוות הלבן". ב-1943 הוא נשפט לעשר שנים נוספות בגין המרדה אנטי-סובייטית: הוא קרא לסופר איוואן בונין "סופר רוסי קלאסי".
ב־1946 מצבו בגולאג התדרדר עד ל"דוֹחוֹדיאגה" (המקבילה ל"מוזלמן", אדם תשוש ומורעב על סף מוות). הוא ניצל באופן מפתיע על ידי רופא שהיה כלוא עמו וסיכן את חייו על מנת להשיג לשלמוב תפקיד של עוזר רפואי בבית החולים של הגולאג. "קריירה" זו אפשרה לשלמוב להחלים, לשרוד ולכתוב.
לאחר מות סטלין במרץ 1953, "זֶקים" (כלואי גולאג בעגה הרוסית) רבים שוחררו מהמחנות וקיבלו חנינה. שלמוב קיבל חנינה רשמית ב־1956 וחזר למוסקבה.
הוא פרסם מאמרים ומסות במגזינים, בעודו עובד על קובץ הסיפורים "סיפורי קולימה" (למעשה כינוי כולל לכל כתביו, מלבד שיריו המכונסים באסופה המכונה "מחברות קולימה"), שכתב היד שלו הוברח לחו"ל והופץ. הגרסאות המתורגמות הופיעו במערב ב-1966, אך מהדורה שלמה ברוסית הוצאה רק ב 1978.
המוציאים לאור במערב שללו את הטענות כי סיפורי שלמוב הודפסו ללא ידיעתו או רשותו, אך למרבה הפתיעה שלמוב עצמו התבטא ברוח זו ב-1972, ייתכן כי אולץ לכך בידי המשטר הסובייטי. הספר נדפס על אדמת רוסיה ב-1987, אך היה זה כבר לאחר מות שלמוב ב-1982.

מקור: ויקיפדיה
מידע נוסף